בדף היומי מסכת עבודה זרה דף ט"ו, אנו עוסקים באיסור מכירת כלי מלחמה לעכו"ם:
"ועוד תניא: אין מוכרין להם לא זיין (נשק) ולא כלי זיין (כלי עזר), ואין משחיזין להם את הזיין. וכן אין מוכרין סדן (לרגלי אסירים), קולרין (שרשראות לצוואר), כבלים ושלשלאות ברזל. בזה שווים גוי וכותי."
הגמרא שואלת: מדוע גם לכותים אסור למכור? אם נגיד שהם חשודים על שפיכות דמים – והרי מותר לייחד עמם! מכאן שהחשש הוא שימכרו זאת לגוי. אך אם כן, כיצד מותר למכור חמור לישראל החשוד שימכרו לגוי?
בהמשך, הגמרא מביאה סייג לאיסור: כאשר הנשק מגן על יהודים. רבי אשי אמר: "האידנא דקא מזבנינן – לפרסאי דמגנו עילוון". כלומר, בזמנם התירו למכור נשק לפרסים כי הגנו על היהודים. רש"י מפרש: "נלחמים לשמור העיר ואת יושביה".
התוספות מוסיפים: "ונראה דאנן נמי שרינן השתא למכור לעובדי כוכבים מהאי טעמא". וכן כותב השלטי גיבורים: מותר למכור לגויים כשיהודים גרים ביניהם, מפני שהגויים מגנים עליהם ונלחמים באויבים. האיסור חל רק כשהם נלחמים ביהודים.
גם הרמב"ם (הל' ע"ז ט', ט'), הטור והשו"ע (יו"ד קנא, ו) פוסקים: "אם כרתו ברית עם הגויים והם מגינים על המדינה, מותר למכור להם נשק – שהרי מגינים על ישראל".
הש"ך מוסיף: "והאידנא נהגו למכור כל כלי זיין לגויים, כיון שעל ידם אנו ניצולים מאויבים הבאים על העיר".
עם זאת - "היתר זה שייך רק בגלות, כשעמי הגויים מגינים עלינו. אך בארץ ישראל, בה אנו מדינה חופשית המגינה על עצמה – אין זה שייך. וכבו פוסקי זמנינו שאפשר להתיר מטעם הגנה על יהודים בגולה".
כך גם בשו"ת ברכת יהודה (סי' ה): כאשר גרים מעט יהודים במדינת הודו, ניתן לומר שההיתר עדיין תקף – כי הגויים מגינים עליהם.
0 תגובות