כשמרדכי דוד חסם את רכבו של אהרן ברק, המכונה התקשורתית נכנסה לטלטלה תוך דקות: "אנרכיה" ו"פגיעה בשלטון החוק" הפכו למילות המפתח. אבל מעבר למעשה עצמו, האירוע הזה הציף מחדש את היבלת הכי כואבת בשיח הציבורי: השאלה היא לא רק אם חסימת רכב היא פסולה אלא למה הזעזוע התקשורתי מופעל באופן סלקטיבי כל כך. כאן מתחיל המאבק האמיתי - לא על הכביש, אלא על המנגנון שמחליט עבורנו מתי מדובר ב"מחאה לגיטימית" ומתי ב"חציית קווים" (פוליטי)
בשנים האחרונות, נדמה שהמושגים 'אקטיביזם' ו'שמרנות' הפכו מכלי עבודה משפטיים לכלי נשק בשיח הפוליטי. בכל פעם שבג"ץ פוסל חוק, או שהממשלה מקדמת רפורמה, האוויר מתמלא בהאשמות על 'דיקטטורה שיפוטית' מזה ו'קץ הדמוקרטיה' מזה. אך בתוך הרעש הגדול, נשכחה השאלה היסודית: על מה אנחנו בעצם מתווכחים כשאנחנו מדברים על פרשנות החוק? (חוק ומשפט, פוליטי)