בפרשת השבוע בְּשַׁלַּח אנו קוראים על נס קריעת ים סוף – אחד הרגעים הדרמטיים והמטלטלים בתולדות עם ישראל. לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל מוצאים את עצמם על סף ייאוש מוחלט. מאחוריהם דוהרים המצרים בסוסים ובפרשים, מלפניהם ים סוער, ומצדדיהם – אין מוצא.
הפורענות נראית קרובה מתמיד, ואין דרך מילוט באופק. האפשרות לברוח דרך הים נראית בלתי מתקבלת על הדעת. המצב כולו נראה חסר סיכוי.
ואז – דווקא משם מגיעה הישועה. הים נבקע. הדרך נפתחת במקום שבו איש לא העלה בדעתו שתיפתח.
חז"ל מלמדים אותנו שזהו בדיוק טבעה של פרנסת האדם. פעמים רבות אדם מחשב חישובים, בונה תוכניות, פועל בדרכים שנראות לו הגיוניות – ואינו רואה בהן ברכה. הוא מרגיש סגור מכל עבר, כאילו כל השערים נעולים.
הרב שלמה זביחי בפרסית על פרשת 'בשלח' • צפו
ולבסוף, דווקא מהמקום הכי לא צפוי, דווקא מה"ים" שלא נחשב לאפשרות - מזמן לו הקדוש ברוך הוא את פרנסתו.
זהו המסר של קריעת ים סוף: גם כשנדמה שאין מוצא, וגם כשהדרך נראית חסומה – הישועה יכולה להגיע ממקום שלא העלינו על דעתנו. והקדוש ברוך הוא, שפרנסתו של אדם בידו, יודע לפתוח דרך – בדיוק בזמן.
0 תגובות