בפרשת השבוע 'כִּי תִשָּׂא' נצטוו בני ישראל להביא מחצית השקל. היה זה חלק ממפקד האוכלוסין הגדול שנערך לאחר צאתם מארץ מצרים.
על כולם היה להביא בדיוק מחצית השקל ככופר נפש - "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט". בנתינה הזאת כולם היו שווים לפני אלוקים.
בהמשך לציווי הזה של מחצית השקל, אומרים חז"ל שמשה רבנו שאל את אלוקים, כיצד יכולה תרומה של מחצית השקל להיות כופר נפשו עבור נשמות עם ישראל?
בתשובה לכך הראה לו אלוקים "מטבע של אש". על זה יש משל: אדם למד את מלאכת הצורפות, הצורף שלמדו את המקצוע הדריך אותו על כל פרטי התהליך, כיצד לבצע את השלבים עד לגימור המוצר, אולם לא אמר לתלמיד שיש להבעיר אש תחת גוש הזהב או הכסף... הצורף חשב שזה ברור מאליו ולכן גם לא הזכיר לתלמיד.
התלמיד אמנם הקשיב היטב ופעל הכול לפי ההוראות אולם לא הבעיר אש מתחתיו, הזהב והכסף נשארו במצב שהיו קודם – חומר גלם.
בדיוק כך הייתה תשובתו של ריבונו של עולם למשה כאשר הראה לו מטבע של אש, לומר לו וללמד אותנו: רק כאשר מבעירים את האש - כשנותנים את מחצית השקל בהתלהבות ובחיות, רק אז יכולה מחצית השקל להיות כפרה לנפש האדם.
0 תגובות