הבעל שם טוב הקדוש ראה פעם אחת שישנו קטרוג גדול על עם ישראל, התייעץ עם תלמידיו והרבו בצומות, אך לא הצליחו לפעול כלום בתעניתם.
הלך הבעל שם טוב אל רבה של העיר והשפיע עליו שיגזור תענית על כל אנשי העיר, וכך היה כל אנשי העיר קבלו על עצמם תענית והגיעו גברים ונשים לבית הכנסת כדי לשפוך את שיחם לפני הבורא מתוך תענית ותשובה לביטול הגזירה, וכולם הרבו בבכייה ובאמירת תהלים, אך למרות כל הפעולות הגדולות שעשו לא הצליחו לבטל את רוע הגזירה,
לפתע פנה הבעל שם טוב לתלמידו רבי נחמן מהורדנקא ואמר לו בפנים שמחות: "ברוך השם, הגזירה התבטלה בשמיים".
בצאת הצום כשישב הבעל שם טוב עם תלמידיו סיפר להם בזכות מי בטלה הגזירה, וכך היה המעשה: אשה אחת מהקהילה הייתה בעזרת נשים וכששמע את קול הבכי של הקהל אמרה: "רבנו של עולם, יש לי חמישה ילדים וכאשר הם פותחים את פיהם בתחנונים ובוכים ומיילים מתוך צער, מעי מתהפכים בקרבי ומיד אני נענית לבקשתם, ואתה ריבונו של עולם שמטופל בכל כך הרבה ילדים, וכולם מתחננים, משוועים ובוכים לפניך, וכי לב אבן לך שאינך שומע לשוועתם ולתחנונם?
הלא מן הדין שתענה להם ותעשה את בקשתם, אנא ריבונו של עולם עננו, עננו אבינו.
וסיים הבעל שם טוב את המעשה: יצאה בת קול בשמים והכריזה: "התבטלה הגזירה".
שבוע טוב ובשורות טובות!
0 תגובות