כשמרדכי דוד חסם את רכבו של אהרן ברק, המכונה התקשורתית נכנסה לטלטלה תוך דקות: "אנרכיה" ו"פגיעה בשלטון החוק" הפכו למילות המפתח. אבל מעבר למעשה עצמו, האירוע הזה הציף מחדש את היבלת הכי כואבת בשיח הציבורי: השאלה היא לא רק אם חסימת רכב היא פסולה אלא למה הזעזוע התקשורתי מופעל באופן סלקטיבי כל כך. כאן מתחיל המאבק האמיתי - לא על הכביש, אלא על המנגנון שמחליט עבורנו מתי מדובר ב"מחאה לגיטימית" ומתי ב"חציית קווים" (פוליטי)
עוד בטרם טופל כבוד המת בזירת האסון, פרץ מחול שדים ציבורי בשאלת 'מי אשם?' | מלבד האשמים ה'טבעיים' בזירה, קרי: הנהג, המפגינים והמשטרה, הופנו אצבעות מאשימות כלפי כל העולם (כמעט) | העובדה שהנהג ערבי - סיבה לאשמה, חברת האוטובוסים שהעסיקה אותו - גם היא אשמה, ועד כמובן נתניהו והפוליטיקאים החרדים | אפילו הסיסמא הנואלת 'נמות ולא נתגייס' גם היא כבר אשמה | מתי נבין שפסטיבל ההאשמות הזה לא מקדם אותנו לשום מקום - ובוודאי שלא ימנע את האסון הבא? | טור דעה (חרדים)
התקשורת בישראל חולה במחלה מסוכנת. לא כל התקשורת אבל רובה, זו ששייכת לצד "הנכון", לצד ה"נאור" | בין סתימת פיות לדמוקרטיה, לפעמים מדובר בהבדל דק כחוט השערה (חדשות)
נשיא המדינה יצחק הרצוג בטור מיוחד לרגל יום השנה לפטירת הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בטורו מתייחס הנשיא למורשתו הרוחנית והציבורית של הרב, לדמותו כמנהיג ומחנך לדורות, ולתרומתו הייחודית לאחדות העם ולבניין מדינת ישראל (דעות)
מאז הקמת המדינה, לא עמדה היהדות החרדית בפני שוקת שבורה כמו העת הנוכחית | כמגזר חרדי הנושא באחריות ספק אם נוכל לחפש אשמים במקומות אחרים | האם לא הגיע הזמן לעבור לגיוס במתכונת הנהוגה ברוב מדינות העולם? | חבר המועצה החסידי בקריאה לפעולה (טור דעה)