היום מציינים בכל ריכוזי חסידות ויז'ניץ ברחבי הארץ והעולם את הילולת הרה"ק בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע. ה'ישועות משה' נודע במנהיגותו הרוממה ובגדלותו התורנית, אך לא פחות מכך, כמגדלור של עצה וברכה. רבים שחרו לפתחו – החל מפשוטי עם ואנשי מעשה, ועד לאישי ציבור, שרים, ראשי ממשלות ונשיאי המדינה.
מעבר לשליטתו בכל מכמני התורה, מפעלו הגדול וייחודיותו הבולטת באו לידי ביטוי בהקמת עולה של תורה וחינוך לאחר השואה האיומה. כאשר הוקם 'שיכון ויז'ניץ' בבני ברק על ידי אביו, הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זי"ע, החלו לנהור אליו פליטי השואה מרומניה. מיד לאחר ההכרזה על הקמת השיכון, מונה בנו בעל ה'ישועות משה' לעמוד בראשות הישיבה. מני אז, הקדיש את חייו לחינוך ולהרבצת תורה, ובשנות אדמו"רותו הרחיב את הממלכה והקים מבני חינוך המתנוססים לתפארה בשיכון ויז'ניץ ומחוצה לו.
ייחודיות משנתו החינוכית בלטה במיוחד בעמידתו האיתנה בשער בת רבים נגד המודרניזציה שפשתה במחנה. ללא משוא פנים, כאשר זקני החסידים מספרים כי גם בשנות בחרותו כשאר פשה נגע ההשכלה בעיירה גרוסוורדיין הוכיח את אלו שטעו מן הדרך שבה הלכו אבותיהם, ובשנות האדמורו"ת זעק מנהמת לבו בדרשותיו נגד פגעי הדור דאז – כדוגמת נגע הטלוויזיה.
את שיטת החינוך המופלאה והבלתי מתפשרת שהתווה – המכונה בויז'ניץ "השיטה הקדושה" ומונהגת כיום ביד רמה על ידי בנו, כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א אשר נושא דרשות חינוך לרוב, ודבריו מופיעים בספריו שיצאו לאור לאחרונה, ועלה על שולחן מלכים גדולי האדמורי"ם שקיבלו את סדרת הספרים, כן ישנו ביקוש אדיר אצל המוני חסידים מכל העדות לרכישת הספרים.
ראשית נציין כי בניגוד לדעה הרווחת שהורשה ע"י גורמים שונים, תוך עיוות מסולף של ציטוטים מגמתיים יש צורך לומר בקול ברור, השיטה הקדושה אינה שיטת סגידה לצדיק, לא פולחן אישיות ולא הערצה עיוורת, אלא שיטת חינוך שבאה להסביר ולהבין כי מבנה החסידות של 2026 - בו הכל נמדד לפי מספר חסידים, בנייני מוסדות, ארגוני חסד והיקף האירועים, תיעוד ויח"ץ וכח פוליטי - אינה נכונה וכי היא מוטעית בעיקרה; אלא החסידות האמיתית היא נקודת הקשר של החסיד אל רבו, כי רק דרכו יוכל להידבק באור החיים, בהשם יתברך. הרבי, הוא הנשמה של החסידות, הוא העיקר ולא המבנה והשירותים הקהילתיים שניתנים היום בכל חצר וחסידות. אכן הכל טוב ויפה, וכך אף יאה, אבל השאלה מה העיקר, על מה שמים את הדגש. וכפי שכבר אמר אחד הצדיקים בדור האחרון, כי אם לפני שנות דור היה החסיד נזקק לקשר עם הצדיק בכדי לעבוד את הבורא ביתר חיות והתלהבות, אמונה ותמימות, הרי שכהיום החסיד נדרש להתקשר אל הצדיק אך בכדי להישאר יהודי, כי אם לא כן יטבע במים הזידונים של העולם הזה השוטפים אותו מכל עבר.
ובוודאי סוגיית אמונת צדיקים שלמרות ניסיונות סילוף כביכול הצדיק הוא מעל הקב"ה, החינוך האמיתי בדרך השיטה הוא כי הצדיק הוא אמצעי להתדבק בהשם, כמובא בספרי חסידות לרוב, ועל זה מושתת הנהגת ודרך החסידות, ובפנימיות החסידות מדגישים כי המושג התקשרות לצדיקים, אין משמעותה אך להיות קשור ומחובר ומקורב לצדיק, להסתופף בצלו, להתפלל בבית מדרשו ולעמוד בעריכת שולחנותיו הטהורים; גם ציות ומשמעת ועמידה בכל הוראות ותקנות החסידות, עדיין אינן מבטאות את פנימיות ההתקשרות. כמו כן, תרומות וקמפיינים, הקמת מרכזי קהילה ובנייני מוסדות, הפעלת ארגוני חסד ובתי חינוך, גם בהן אין בכדי להביע את הקשר האמיתי בין הרבי לחסיד. כל אלו טובים בהחלט, אך ורק כאשר הם מתלווים אל המשמעות הפנימית של החסידות, והיא -
קשר נשמתי. קשר שבמסגרתה מדריך הרבי את החסיד כיצד לעבוד את הבורא באמת. קשר שעל ידה זוכה החסיד לחוש את הקשר האמיתי שלו עם השי"ת בתוככי לבו ונפשו, והיא היא הדבקות האמיתית באלקים. קשר שבאמצעותה לומד החסיד מהי התביעה האלקית ממנו, מה דורש ממנו השי"ת בכל רגע ורגע, מה נדרש ממנו בתור אדם, בתור יהודי, בתור חסיד, לעשות בכל רגע ורגע. קשר שדרכה משתית החסיד את כל אורחותיו והליכות ביתו בדרך התורה והמצוות, מתוך חיות פנימית, השגה והבנה בטעמי המצוות ובתוצאותיהן על כלל תהלוכות חייו, ברוחניות ובגשמיות. ורק כאשר הקשר נבנה באופן כזה, זוכים להשיג את תכליתו, את הדבקות בהשי"ת על ידי הדבקות בצדיקים.
ניתן להעריך במיוחד כשמביטים כיום אל הרחוב, החרדי והחסידי כאחד. מול הרחוב הפתוח והמתירני, השואב אל קרבו את מיטב בני הנוער, מהדהדות מילותיו של ה'ישועות משה', שכינה אז במרירות את הרחובות "די הייליגע גאסן" (הרחובות ה'קדושים' – בלשון סגי נהור). גם בחלוף 14 שנים, חזונו ודרכו ממשיכים לשמש כלפיד אש לפני המחנה.
משנתו החינוכית אותו מונהגת כיום ע"י בנו האדמו"ר קורא תיגר נגד רוחות הרחוב אשר קורא לכל אחד 'חיה ותן לחיות', 'אל תטיף לי מוסר', 'כל אחד חי את האמת שלו', אין דין ואין דיין; תוך זלזול לאדמורי"ם ורבנים. גדרי הקדושה והצניעות נפרצים בזה אחר זה, הפרסומים המציעים את כל התאוות שבעולם במסווה של חסידות ויהדות, תוך כדי ציטוט פסוקים ודימוי מושגי קדושה נעלים; המופעים המוזיקאליים שקורים לעצמם 'מוזיקה חסידית' מכניסים רוחות זרות ונוכריות בין שלומי אמוני ישראל, זקנים עם נערים, מערבים קודש בחול, מבלבלים הדעת ומטשטשים הגבולות; הלבוש האופנתי המתפתח ומתקדם בצעדי ענק מחודש לחודש ומעונה לעונה; השמחות הנערכות באופן של שכרות ומסבוא בחוקות הגויים; כאשר על הכל מנצחים כלי הטכנולוגיה, השולטים בדעת כולם, ואשר הרבנים נואשו מזמן לעצור את הסחף הנורא, אשר יעידון יגידון שכל באיהם לא ישובון.
את השיטה הקדושה, אותה בנה על אדני דברותיו ויסודי הוראותיו של אביו הק' ה'ישועות משה', ממנו קיבל את הדרכת חייו, ופתח בפני תלמידיו וחסידיו צהר לעולם מאיר ונפלא, עולם מלא חיות ואורה, השיטה הקדושה באה בעיקרה להעצים את חלק הנשמה של האדם, להדחיק את כח הגוף ותאוותיו ולתת מקום לדרישות הנשמה ותביעותיה. היא מלמדת את ההולך בדרכה לקלוט ולהבחין איזה צעד יעצים את חיי הגוף, ומה יעשה בכדי להגביר את כח הנשמה, חלק אלוק ממעל שבקרבו.
השיטה הקדושה מבטלת כל מיני גאוה, אנוכיות וישות, עליהם אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור בבית אחד". ויצוין שעל פי דברי חז"ל אין משמעות הגאוה רק על פני הזולת, כי אם עצם העצמת הישות של האדם, כי הוא היודע, החושב והמבין, זו היא הגאות עליה נאמר שכל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה. ויעוין ב'חובות הלבבות' פרק ח' משער הכניעה, אשר הענוה הינה ראש המעלות והמידות, ובלתה אין לו לאדם לא אמונה ולא אהבה, לא תורה ולא תפלה, הכל להבל ייחשב. ולעומת זאת מדריכה את האדם לנקוט בענוה ובשפלות הרוח; כלפי הקב"ה, כלפי הצדיק, כלפי חבריו, כלפי בני ביתו וילדיו, וגם כלפי עצמו.
השיטה הקדושה כפי שדרש בעל הישועות משה הרי היא כבחינה עצמית, לדרוש ולחקור מה אני ומי אני, למה נבראתי ומה תכליתי בעולמי, מה אעשה בכדי שאתקדם למטרתי וייעודי ומה יפריעני מכך. אין זה כי אם העצמה אישית של הצועד לאורה, במלוא מובן המושג.
השיטה הקדושה אימנה ותרגלה את המתעמקים בה להוציא את השקר מתוך האמת. בעולם בו יכול אדם לטעות כי הוא מייחד את לבבו ואת מעשיו לשמו יתברך, וכל כוונתו הוא רק לטובת השכינה, בעוד שמטרתו היא לכבוד עצמו, והנאתו ולנוחיותו, ולשם כך יתכן ויהיה אף מוכן להפיל את השני ולדרוך עליו, להציק לו ולנצל אותו; הרי שלשיטה הקדושה אמצעים בכדי לחשוף ולגלות אותה תרמית שקרית. ולא רק כלפי הזולת, אלא, ובעיקר, כלפי עצמו, כל אחד בתוכו ובקרבו.
השיטה הקדושה מלמדת את האדם לא להתחשב בדעת הרחוב כאשר מלעיגים עליו, וכדברי הרמ"א בריש שולחן ערוך אורח חיים. ויותר מכך, היא חינכה אותנו שאם רוב בני האדם יהיו מרוצים מעמנו ויצדיקו את דרכנו, אות הוא כי איננו צועדים בדרך הנכונה, וכדברי רבנו הק' ה'ישועות משה': "אין וויל דיר, בדווקא, נישט געפעלן", אעשה הכל בדווקא כדי לא למצוא חן בעיניך, כי אז אדע נאמנה שאמצא חן בעיני המקום ברוך הוא.
כאמור היום יומא דהילולא ימשיכו חסידיו ויז'ניץ המתדבקים בדרכו ובשיטתו לעלות על נס מורשתו החינוכית והתובעת, להדבק אל השי"ת.
כותב השורות משמש כחוקר העולם החסידי
0 תגובות