פרשתנו פרשת ‘חוקת’ פותחת הפרשה במילים: זאת חֲקַת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדַמָּה תְּמִימָה וגו’.
הנה כי כן "זאת חקת התורה"! דבר פלא מטהרת טמאים ומטמאה טהורים. היא היא עיקר הפלא שבדבר כדברי "החינוך" (מצוה שצז):
"במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט וכו’ אבל עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה. ואע"פ שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שכששורף אותה מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת".
אמנם ממשיך "החינוך", וכדי לשבר את האוזן בדמיון לדבר מביא דוגמה לזה שאפשר לראותו גם בטבע הבריאה:
"ואמנם כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות - מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, מלאים סגולות בהפכים יקררו החמים ויחממו הקרים. ואילו ידענו מהות הנפש ושרשה, ומחלתה ובריאותה, נבין באולי כי סגולת הפרה גם כן להחטיא הנפש ולטמאה בעשב השריפה, ואחרי היותה אפר תרפא מחלת הטומאה. וזה אינו ברור להשיג בעניין כלום, אלא שחיבת הקודש והחשק להשיג ידיעה בנסתר יניד בקנה לכתוב".
גם רבנו יהושע אבן שועיב מוסיף דוגמה לדבר:
"וזה מנפלאות השם יתברך בנחש שהוא ממית, ומבשרו עושין התריאק"ה [אלאתרי"ק] להסיר הארס במה שהוא ממית. וחלילה שהוא כזה, אלא שהוא דמיון לנפלאות השם שאפילו בדברים הארציים אדם מוצא נפלאותיו עושה דבר והפכו", יעו"ש שמוסיף לבאר שכן הוא גם עניין היצר הרע שניתן לאדם לטובתו והוא הגורם קלקולו ע"ש.
טהרת פרה אדומה בזמן הזה
כהיום אין לנו בעוונותינו הרבים אפר פרה להיטהר בו. ואולם זאת יש לציין כי מבואר בתוספתא (פרה פ"ג ה"ג) [והובא גם בפי' הר"ש על מסכת פרה (פ"ג מ"ג) דכשגלו לבבל הוליכו עמהם אפר פרה.
על פי זה כותב בעל ה"משנה למלך" (הלכות אבל פ"ג ה"א) שלכן היו האמוראים מציינים את הקברות (בבא מציעה פה:) והיו מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות בציפייה שייבנה בית המקדש בימיהם (חגיגה כה.). כי עדיין היה נהוג אף בזמן האמוראים טהרת אפר פרה ממה שהובא לבבל, והיו יכולים להיטהר באפר פרה זה שהיה בידיהם, ולהיזהר בכל דיני טומאה וטהרה, יעו"ש שהביא שכבר כתבו כן הראשונים נשמתם עדן.
וכן מבואר גם ב"ספר התרומה" ורבנו ברוך מגרמייזא בעל התוס' בתחילת הלכות ארץ ישראל [וממנו הועתק גם ב"הלכות ארץ ישראל" לרבנו יעקב בעל הטורים ז"ל]: שגם להאמוראים שהיו הרבה דורות אחר החורבן היה להם אפר פרה. יעו"ש שכתב שהיה כן עד סוף האמוראים כמסתמא פסקה להם אז הזאה לבני ישראל, יעוש"ד. מוסיף החיד"א וכותב ("מדבר קדמות" מערכת א' אות כ"ו): "ואני בעניותי פשיטא לי, דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על ידי אליהו זכור לטוב, ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא. והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי, לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענוותנותו".
האומנם גם כהיום בזמננו אנו, זאת נחמתנו. דברי אחד מן הראשונים מבעלי התוספות - רבי אליעזר ברבי יהודה מגרמייזא זצ"ל בעל "הרוקח" (בפירושו על התורה לפרשת פנחס כח, ט) שכותב, דבשבת הקריבו שני עשרונים סולת שהם פ"ז ביצים, ובפרשתנו פרשת חוקת ישנם נמי פ"ז פסוקים "כי השבת מטהרת כפרה אדומה!" (הרב צבי הריש)
0 תגובות