הרב הקדוש רבי משה בן מרדכי זכות (הרמ"ז), שהיה גאון בתורה, רב, מקובל ומשורר, נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. נולד באמסטרדם, ברפובליקה ההולנדית, בסביבות שנת שפ"ה. הוא היה ממוצא פורטוגזי, בן למשפחת אנוסים שגלתה לאמסטרדם. משפחתו הגיעה במקור לספרד לאחר מאות שנים של ישיבה בצרפת שבאשכנז. הרמ"ז היה נין ונכד להיסטוריון והאסטרונום הנודע, רבי אברהם זכות.
את ראשית לימודיו עשה הרמ"ז בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם, שנוסד על ידי רבי מנשה בן ישראל. הוא למד בישיבתו של הרב שאול מורטירה.
כדי להעמיק בלימודי הקבלה, עבר הרמ"ז תחילה לעיר פוזנן שבפולין, שם למד אצל רבי יצחק הגדול מפוזנא. בשנת 1645 עקר לאיטליה. לפי מקורות, את עיקר לימודיו בקבלה עשה בעיר ורונה אצל ר' בנימין הלוי, שהיה תלמידו של ר' חיים ויטל.
מסופר על הרמ"ז כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, אולם לאחר שהכיר בחומרת הדבר, צם ארבעים יום ולילה מתוך תקווה לשכוח אותה.
הרמ"ז כיהן כרב קהילת הספרדים בונציה. הוא הגיע לשם לבקשת הרב הראשי של העיר, הרב עזריה פיגו, שיחליפו בתפקיד בשל זקנותו. בוונציה עסק הרמ"ז גם במלאכת הגהת ספרים.
בשנת 1673 עבר לעיר מנטובה, שם שימש כרב העיר וכראש ישיבה. במנטובה הקים הרמ"ז ישיבה גדולה והיה לו חוג רחב של תלמידים. הוא ייסד בישיבתו מפעל להעתקת כתבי האר"י, אשר דרכו נפוצו כתבים אלו ברחבי אירופה. הרמ"ז היה נחוש בדעתו כי יש ללמוד את תורת האר"י רק מתוך כתבי ר' חיים ויטל, אותם כינה "סולת נקיה" ו"מקובלים מפי עליונים", ושלל את העיסוק בכתבי תלמידים אחרים. דרך בית מדרשו נפוצו גם מנהגי התפילה המבוססים על קבלת האר"י.
הרמ"ז העמיד תלמידים רבים. בין תלמידיו הבולטים נמנו רבי בנימין הכהן ויטאלי מרג'יו (חתנו וממשיך דרכו), רבי אברהם רוויגו, רבי יהודה בריאל, רבי ישעיהו באסאן, רבי אביעד שר שלום באזילה, ורבי אברהם צמח.
הרמ"ז ישב במנטובה עד לסוף ימיו הוא נפטר ביום ט"ז בתשרי ה'תנ"ח, הרמ"ז נקבר במנטובה, ומצבתו התגלתה במאה העשרים במחסן לחומרי בנייה בעיר.
לָמָּה תְּסַפֵּר מַעֲשֵׂה אִוָּלֶת
הרמ"ז נודע כמשורר וכמחזאי, ויצירתו המפורסמת ביותר היא המחזה המוסרי "תפתה ערוך" העוסק בגיהנום, אשר זכה להערכה רבה באיטליה ומחוצה לה והשפיע, בין השאר, על הרמח"ל. מחזות נוספים כתב ביניהם דו-שיח בין אברה לתרח לאחר שאברהם שבר וניתץ את פסלי אביו.
מִתּוֹךְ הַמַּחֲזֶה “יְסוֹד עוֹלָם”: הַשִּׂיחָה בֵין תֶּרַח וְאַבְרָהם
תרח:
אוֹי לִי וְהָהּ עָלֵי אֱוִיל בַּעַר שְׁתֹק / לָמָּה תְּסַפֵּר מַעֲשֵׂה אִוָּלֶת / אֵיךְ יִפְעֲלוּ אִם הֵם כְּמוֹ־אֶבֶן אֲשֶׁר / עַל־הָאֲדָמָה נוֹֽפְלָה מוּטָלֶת
אברם:
אִם־כֵּן יְדִיד נַפְשִׁי פְּקַח עֵינֶיךָ / הָבֵן גְּזֵרַת הָאֱמֶת גָּזַרְתָּ / מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר דִּבָּרְתָּ / תִּשְׁמַע וְהַשְׂכֵּל אֶל־שְׁתֵּי אָזְנֶיךָ / לָמָּה יְפַתֶּךָ וּמַה יוֹנֶךָ / צֶלֶם אֲשֶׁר אַתָּה בְיָדְךָ צָרְתָּ / מֵעֵץ וּמֵאֶבֶן אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ / וַתַּעֲזֹב צוּר עֹשְׂךָ קָנֶךָ / לָמָּה לְשִׁבְרוֹן עֵץ וְשֶׁבֶר נֵבֶל / כָּל־מַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֱנוֹשׁ יוֹדֵעַ / כֵּן תָּמְהוּ כֵּן נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ / לֹא עוֹד אֲדֹנִי אַחֲרֵי הַהֶבֶל / תֵּלֵךְ אֲבָל אָבִי הֱיֵה שׁוֹמֵעַ / חָכְמָה וּמוּסָר הָאֱוִילִים בָּזוּ / הָאֵל אֲשֶׁר אֵלָיו אֲנִי כוֹרֵעַ / קַדְמוֹן מְצֻחְצָח צַח וְשֵׂכֶל זֹהַר / פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הוּא וְעֶצֶם טֹהֵר / אֶחָד בְּמִדּוֹתָיו וְאֵין לוֹ רֵעַ / קַיָּם וְלֹא יִשְׁנֶה וְיִתְנוֹעֵעַ / כִּי אֵין תְּמוּנָה לוֹ וְתַבְנִית־תֹּאֵר / עַל־כֵּן שְׁמוֹתָיו לוֹ לְשֵׁם הַתֹּאַר / כִּי הוּא לְבַדּוֹ אֶת־שְׁמוֹ יוֹדֵעַ / עֻזּוֹ בְחֶבְיוֹן נֶעֱלָם מֵעָיִן / רַק קוֹל מְצִיאוּתוֹ לְבַד יִשְׁמָעוּ / אִשִּׁים וְחַשְׁמַלִּים וְאִישֵׁי־עָרֶץ / הוֹצִיא פְעֻלּוֹתָיו לְיֵשׁ מֵאָיִן /
אָז בַּאֲמָרָיו נוֹֽסְדוּ נִקְבָּעוּ / כָּל־יֽשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ / אָמַר “יְהִי אוֹרָה” וְגַם הִצִּיעַ / אֶרֶץ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְהַשָּׁמָיִם / גָּזַר בְּיוֹם שֵׁנִי "בְּתוֹךְ הַמָּיִם / חוֹצֵץ לְהַבְדִּילָם יְהִי רָקִיעַ" / גַּם בַּשְּׁלִישִׁי הַתְּהוֹם הִצִּיעַ / אֶרֶץ וּמַיִם נֶחְלְקוּ לִשְׁנָיִם / אַךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשֵׂה יוֹמָיִם / צִוָּה “יְהִי עֵשֶׂב וְעֵץ מַזְרִיעַ” / שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים וְהַיָּרֵחַ / צִפּוֹר בְּהֵמָה דָּג וְחַיְתוֹ־יָעַר / בִּזְמָן שְׁלשָׁה צָר לְתוֹעַלְתֵּנוּ / וּלְסוֹף יְצִירוֹתָיו בְּלֵב שָׂמֵחַ / אָז “נַעֲשֶׂה” אָמַר לְשַׂרְפֵי־שָׁעַר / “אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וְכִדְמוּתֵנוּ” / הֵן מִמְּעוֹנוֹ יֶחֱזֶה יַשְׁגִיחַ / עַל־הַֽיְקוּם כֻּלּוֹ בְּעֵינֵי־יֹשֶׁר / כִּי מִלְּפָנָיו כָּל־יְקָר וָעשֶׁר / וּבְרֹב חֲסָדָיו אֶת־אֱנוֹשׁ מַצְלִיחַ / מֵשִׁיב גְּמוּל שָׁלֵם אֲשֶׁר מַבְטִיחַ / לַהוֹֽלְכִים עִמּוֹ בְּדַרְכֵי־כֹשֶׁר /
וּבְסוֹף יְמֵי חֶלְדָּם בְּעֵדֶן־אֹשֶׁר / נִשְׁמַת יְחִידָתָם הֲכִי יַנִּיחַ / זֶה הוּא יְדִיד נַפְשִׁי אֲשֶׁר אָהָבְתִּי / הִנּוֹ מְפַלְּטִי לִי וְאוֹר בַּעְדֵנִי / בּוֹ אֶחֱסֶה בּוֹ אֶמְצְאָה מָנוֹחַ / אִם בַּחֲרוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי / תֹּאמַר בְּתוֹךְ לִבְּךָ לְהַשְׁמִידֵנִי / קֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ / אָמְנָם עֲצַבֶּיךָ אֱלִילֵי־רוּחַ / אֹזֶן אֲלֵיהֶם יֵשׁ וְלֹא יַאְזִינוּ / עַיִן אֲלֵיהֶם יֵשׁ וְלֹא יָבִינוּ / כִּי גוּף לְבַד הֵמָּה וּבִלְתִּי רוּחַ / צוּרָם וְצַלְמָם בַּדֳכִי יָשׁוּחַ / יוֹם יֹאכְלֵם תּוֹלָע וְעֵת יַזְקִינוּ / יִהְיוּ כְמוֹהֶם כָּל־אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ / בָּהֶם וְלִבָּם בָּם יְהִי בָטוּחַ / עַתָּה הֲשִׁיבֵנִי: הֲאִם עָצַרְתָּ / כֹּחַ לְהִתְיַצֵּב בְּרֹב אוֹנֶךָ / הָבֵן אֱמוּנָתִי וְצוּף מִלֶּיהָ / אִם בָּאֱלִילִים נַפְשְׁךָ קָשַׁרְתָּ / הַתֵּר כְּבֶן־חַיִל בְּרֹב אוֹנֶךָ / אֶת־כָּל־אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ. /
0 תגובות