בית
יום שישי. קיץ. החום בחוץ מתחרה עם החום של התנור, והזמן זוחל כמו חמין על פלטה. אתם מנסים להכין אוכל לשבת, הילדים מנסים לפרק את הבית – ושניכם, כל אחד בדרכו, מנסים לשרוד את השעות האינסופיות עד להדלקת נרות (מאמע, בית, משפחה)
יש משהו מרגיז במונח "דירה זמנית". כאילו מראש מישהו החליט שהנכם אורחים. לא משנה אם שכרתם לשנה, לשנתיים או לעשור – אתם לא באמת "בבית". הדלת אינה שלכם, הכיור אינו שלכם, ואת האריחים המחרידים בשירותים אי אפשר להעלים גם אם תניחו עליהם שטיח, עציץ ותקווה. אבל האמת? דווקא בתוך ההגבלות האלה אפשר ליצור קסם (בית, מאמע)
זה תמיד מתחיל ברגע מטופש: רציתם להכין שניצלים לילדים. או או אולי סתם בצל מטוגן, אבל השמן עשה את שלו – ועכשיו כל הבית מריח כאילו נפתח בו דוכן פלאפל. וגרוע מזה: הבגדים, הווילונות, ואפילו השיער – כולם ספגו את הבושם הרשמי של "בית שטיגנו בו משהו". אז איך נפטרים מהריח – בלי לפתוח את כל החלונות בשיא החום, לאוורר 4 שעות, או להזמין חברת ניחוחות?
ש
על בורגול של צהרון לעומת בורגול של בית | המלאך המושיע של יום חמישי ודרימי שכשמו כן הוא, מגשים את כל החלומות | יהודית הלפרן בטור אישי וגם קצת שיווקי (מאמע, בית)
כל הזכויות שמורות לבבלי בע״מ