מסכת עבודה זרה - דף סז
בדף שלנו מספרת הגמרא על מאכל בשם שחליים, שמורכב מגריסים צוננים שהיו נותנים לתוכן חומץ, ומוסיפה הגמרא שבעיר ציפורי היו רגילים להכין את המאכל הזה לכבוד שבת קודש. ובאמת מצאנו בספרים שיש ענין להכין מאכל מיוחד לכבוד שבת, מאכל שלא מכינים ביום חול, רק לכבוד המצווה של סעודות שבת.
ונשאלת השאלה מדוע אנחנו לא מברכים על המצווה של אכילת סעודות בשבת? ונאמרו לכך כמה תירוצים: בספר פתח הדביר תירץ שתיקנו ברכה רק על מצווה שנעשית ברצף, ללא הפסקה, אבל במצווה שלא ניתן לעשות בבת אחת, כמו לדוגמא ארבע כוסות של ליל הסדר, שלא ניתן לשתות אותן בבת אחת, לא תיקנו ברכה על המצווה, ממילא גם סעודות שבת, שלא ניתן לאכול את שלושתן ברצף, לא תיקנו עליהן ברכה.
בספר שדי חמד הביא תירוץ של הגרצ"ה הלוי שכתב שתיקנו ברכה רק על דברים שניכר מתוכן שהוא עושה לשם מצוה, אבל סעודות שבת הרי אדם היה אוכל בכל מקרה, ממילא לא ניכר שהאכילה היא לשם מצווה. ובספר קרן לדוד כתב שלא מברכים על הסעודות משום שהכל נכלל בברכת מקדש השבת שאנחנו מברכים. ובספר פרי צדיק כתב שהמצווה אינה אכילת הסעודות, אלא העונג שהאדם מתענג ע"י האכילה, ולא מברכים על מצווה שבלב, אלא רק על על מעשה של מצווה.
0 תגובות