מסכת מנחות, דף לו
בסוגיה בדף שלנו עולה השאלה מה הדין כשאדם מפסיק בדיבור בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. רב חסדא קובע "שהסח בין תפילה לתפילה - חוזר ומברך". אלא שכאן נחלקו הראשונים מה קורה בשגרה, כשאדם מניח את התפילין כסדרן בלי שום הפסק. לפי רש"י, צריך לברך רק ברכה אחת על של יד, והיא פוטרת את של ראש. רק אם דיברנו, אז יצרנו הפסק שדורש ברכה נוספת על של ראש.
לעומת זאת, רבנו תם סובר שבכל מקרה, גם בלי קשר לדיבור, תמיד מברכים שתי ברכות: "להניח" על של יד ו"על מצוות" על של ראש. הרא"ש כותב בספרו שבצעירותו הוא נהג לברך רק ברכה אחת, כי קיבל מרבותיו שטוב יותר להחמיר ולא להיכנס לספק ברכות לבטלה. אבל, הוא כותב שזה היה עד, "עד שהוא למד מסכת מנחות", ואז ראה שמהלך הסוגיה בגמרא נוטה בבירור לשיטת רבנו תם, ומאז שינה את מנהגו והחל לברך שתי ברכות.
למעשה, זו מחלוקת יסודית שנפסקה בין השולחן ערוך לרמ"א - הספרדים מברכים ברכה אחת, והאשכנזים שתיים. אבל כאן עולה שאלה עקרונית. הרי המשנה בדף ל"ח קובעת שתפילין של יד ושל ראש "אינן מעכבות זו את זו", כלומר אלו שתי מצוות נפרדות לחלוטין. אם כך, למה שלפי רש"י נברך רק ברכה אחת?
ובכן, מצאנו הסבר במפרשים, שלדעת רש"י, אמנם מדובר בשתי מצוות, אך הן מאותו סוג ובאותו עניין. זה דומה לאדם ששוחט כמה בהמות בזו אחר זו, שמברך פעם אחת בלבד על השחיטה. רבנו תם, לעומת זאת, סובר שהנחת תפילין של ראש אינה רק פעולה טכנית נוספת, אלא יש בה מימד רוחני חדש ומיוחד שאינו קיים בתפילין של יד, ולכן היא מחייבת ברכה עצמאית ונפרדת.
0 תגובות