בדף היומי מסכת עבודה זרה דף י"א שנינו- נאמר לרבקה אמנו בזמן הריונה: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" (בראשית כה, כג) — אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי (תקרא) "גוים" אלא "גיים", גאים, גדולים, זה אנטונינוס ורבי, שמרוב עושרם וכבודם לא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף על פי שאינם מצויים בכל עונות השנה.
וכתב בהגהות יעב"ץ, דאע"פ דאיתא בגמ' בסוף כתובות שבעת פטירתו העיד רבי על עצמו שלא נהנה מן העולם אפי' כאצבע קטנה וכו'. היינו שלא נהנה מיגיעתו בתורה באצבע קטנה אע"פ שיגע בה בעשר אצבעות שחבר המשניות וכתבן באצבעו, לא נהנה מיגיע כפו ואשר עשו אצבעותיו, ואפשר שאז עדיין אולי לא הי' עשיר, עכ"ד.
והעיר חכ"א בקובץ כרם שלמה (שנה י"ג קו' ח' ע' סה):
ולכאו' צע"ג, דהרי הא דאמר שלא נהנה אף מאצבע קטנה, זה הי' בשעת פטירתו, ול"ש לומר שעדיין לא הי' עשיר, וצ"ע.
ובספה"ק "מאור ושמש" שביאר באופן נפלא שדרך הצדיקים לצנן את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד, ואדרבה דואגים וחוזרים בתשובה על אשר כבר אכלו, פן אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם, וזה "צנון וחזרת", לשון "צינון וחזרה" כנ"ל שמצננין את יצרם וחוזרים בתשובה על אשר עשו.
עוד מספרים שצדיק מפורסם פלוני נסע פעם אחת בדרך, ואתו עמו כמה מאנשי שלומו. בבואם לנוח בבית מרזח בכפר אחד, הם העמידו על הכירה לבשל עבורם תפוחי אדמה. בגמר בישולם, התקרב אחד מאנ"ש אל התנור ולקח תפוח אדמה א' מתוך הקדירה, בהיותו רעב מאד.
בראות הצדיק את מעשהו אמר לו בצחות: הנה אמרו חז"ל על אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת (מסכת ע"ז דף יא) מאי רבותא?
הרבותא היא, דגם צנון וחזרת אכלו "על שלחנם" דווקא ולא כדרך הרעבתנים האוכלים ירקות גם בהילוך ובעמידה, רק נהגו בצניעות בסעודה שגם צנון וחזרת אכלו על השלחנן - מיסב בסעודה. (וע' בש"ע או"ח סי' ק"ע סעיף ט' לא יאכל אדם שום או בצל כו' ולא יאכל דרך רעבתנות כו' - ספר "שיחות חכמים").
0 תגובות