"מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק… לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ" (תהילים ט"ו). פסוקי נצח אלו, המשרטטים את דמותו של איש המעלה המנוח הדגול, רבי שמעון צדוק זצ"ל, שהסתלק השבוע לבית עולמו ביום שלישי (י"ז בסיוון). באורחות חייו, בשתיקתו האצילה ובישרותו המופלאה, הותיר אחריו חלל עצום ואישיות למופת.
המנוח זצ"ל נולד בתימן. בהיותו כבן 12 שנים בלבד, זכה לעלות לארץ הקודש ולספוג מאווירה הקדוש. בהגיעו לפרקו, הקים את ביתו עם מרת שרה ע"ה – בתו של הצדיק המפורסם הנודע בשערים, רבי סאלם קלזאן זצ"ל.
מתוך בית זה, שכולו הושתת על אדני התורה, היראה והחסד, זכה להעמיד דורות ישרים מבורכים – בנים ובנות יראי השם וגדולים בתורה, שבהמשך זכה לשדכם ולהשיאם למשפחות מפוארות של גדולי תורה וראשי ישיבות, ובהם: הגאון שלמה קורח זצ"ל – רבה של בני ברק. הגאון רבי שמריהו ברזילי זצ"ל – ראש מוסדות 'משכן שמעון' בבני ברק. הגאון רבי דוד לוי זצ"ל – ראש ישיבת 'חומת ציון'. הגאון רבי עובדיה יונה זצ"ל – דומ"ץ בירושלים.
בניו וחתניו שיבלחט"א ממשיכים כיום את דרכו המפוארת בהרבצת תורה והוראה: הגאון רבי משה צדוק – ר"מ בישיבת "מאור התלמוד"; הגאון רבי אפרים לוי – ראש ישיבת 'חומת ציון'; הגאון רבי שמריהו יונה – מו"ץ בבני ברק; והגאון רבי מנחם צדוק – נו"נ בישיבת 'בית מדרש עליון' וראש כולל 'היכל יוסף שלום'.
לפרנסתו, ניהל רבי שמעון זצ"ל חנות אטליז. בעולם המסחר, שבו הניסיונות רבים, זהר אורו המיוחד באמינות מוחלטת ובזהירות מפליגה. ישרותו הייתה לשם דבר, עד שגדולי הרבנים, הפוסקים והאדמו"רים סמכו על פיקוחו בעיניים עצומות, והיו מהדרים לקנות את בשרם דווקא אצלו, כשהם רואים בו סמל ודוגמה ל"נאמן כשרות" אמיתי, המקפיד על קוצו של יו"ד.
לצד זאת היה איש חסד במלוא מובן המילה, וידו הייתה פתוחה לרווחה לכל נצרך. הוא העניק הלוואות בסבר פנים יפות לכל דורש, ופיזר צדקות בסכומים גבוהים למשפחות נזקקות, כשהכול נעשה בצנעה ובמתן בסתר. בכל הליכותיו הפגין ביטול מוחלט לענייני העולם הזה, כשהוא רואה בהם דברים טפלים לעומת חיי הנצח.
תכונה בולטת ומיוחדת שאפיינה אותו הייתה השתיקה. רבי שמעון זצ"ל היה שתקן גדול, נזהר בשמירת הלשון כעל בבת עינו, ומעולם לא דיבר סרה או רכילות באיש.
פטירתו של רבי שמעון זצ"ל מגיעה כאמור כשבועיים וחצי בלבד לאחר פטירתה של אשת נעוריו, מרת שרה ע"ה, שנלב"ע בשב"ק פרשת נשא – אסרו חג שבועות. המנוחה ע"ה הייתה למשפחתה ולכל מכריה דמות נדירה של אמונה, צניעות, חסד ומסירות נפש.
היא נולדה וגדלה בבית ספוג קדושה וטהרה, ביתו של הצדיק רבי סאלם קאלזאן זצ"ל, אשר היה מפורסם ביראתו, בפרישותו ובאהבת התורה היוקדת שפיעמה בו. ממנו קיבלה את ערכי האמונה התמימה, ההסתפקות במועט וההכנעה לרצון הבורא.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר באישיותה היה הכבוד העצום שרחשה לתורה וללומדיה. בשנותיה הראשונות בארץ ישראל, כאשר המשפחה התמודדה עם קשיי קליטה ופרנסה, הוצעה לאביה הצדיק עבודה כ'מטאטא רחובות' בירושלים לצורך מחייתו. המחשבה שתלמיד חכם וצדיק ייאלץ לעזוב את תלמודו כדי לעסוק בעבודות כפיים הייתה קשה מנשוא עבורה.
ללא היסוס, קיבלה על עצמה את עול הפרנסה, כדי שאביה יוכל להמשיך לשקוד על התורה מתוך יישוב הדעת. לא הייתה זו החלטה רגעית, אלא ביטוי לתפיסת חיים שלמה, שלפיה החזקת התורה וכבוד תלמידי החכמים קודמים לכל שיקול אישי.
"הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו"
זכו השניים להסתלק בשם טוב מן העולם כשהם מותירים אחריהם דור ישרים מבורך, בשיבה טובה ובשנת ה-90 לחייהם.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
0 תגובות