אלפי בני ישיבות מכל רחבי הארץ התכנסו אמש (יום ג') באמפי פארק העירוני בבית שמש, במעמד מיוחד לכבוד התורה שנערך במסגרת כינוס 'תלמודו בידו' של איחוד בני הישיבות. המעמד, שהתקיים בהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, ראשי ישיבות ואישי ציבור, הותיר רושם עמוק של חיזוק והתעוררות בקרב המשתתפים, רגעים ספורים לפני פתיחת זמן אלול הערב.
כבר בשעות אחר הצהריים החלו להגיע עשרות אוטובוסים מכל קצוות הארץ, והמתחם אורגן באזורים נפרדים לפי הישיבות השונות. הכינוס נערך ביוזמת עיריית בית שמש וראש העיר שמואל גרינברג, בשיתוף איחוד בני הישיבות בראשות הרב יהודה וייספיש.
הערב נפתח בהפקה מוזיקלית מיוחדת בשם 'אדירה עוזו', בהשתתפות המלחין הרב הלל פלאי והרב מרדכי אורלנסקי, שעסקה בנוסחי התפילה והניגונים של עולם הישיבות לקראת ימים נוראים. בהמשך הערב התקיימו פרקי שירה בהשתתפות הזמרים מרדכי בן דוד, יידל ורדיגר, בנצי שטיין והמנצח יואלי דיקמן.
רגעי השיא של הערב היו עם כניסתם של גדולי ישראל, ובראשם ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו וראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש. אלפי בני הישיבות קמו על רגליהם וקיבלו את פני רבותיהם בשירה ובהתרגשות רבה, באווירה של כבוד התורה והתעלות רוחנית.
גדולי ישראל שליט"א נשאו דברי חיזוק והדרכה לקראת חודש אלול, וקראו לבחורי הישיבות שלא להרפות מעסק התורה גם במצב הנוכחי, ולהגביר את לימוד התורה דווקא בעת הגזרה.
על במת הכבוד ישבו: ראש הישיבה הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, ראש הישיבה הגאון רבי משה צבי ברגמן, ראש ישיבת גרודנא הגאון רבי יצחק הקר, ראש ישיבת מיר הגאון רבי יצחק אזרחי, הגאון רבי שמעון גלאי וראש ישיבת חברון הגאון רבי דוד כהן.
לצדם השתתפו רבני העיר בית שמש בראשות הגאון רבי מרדכי גולדשטיין, ראשי ישיבות, משגיחים, רבני שכונות, דיינים ומורי הוראה. במעמד נכחו גם חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, חבר הכנסת לשעבר אליהו ברוכי, ראש העיר בית שמש שמואל גרינברג, חברי מועצת העיר ואישי ציבור נוספים.
גדולי ישראל שליט"א הדגישו בדבריהם את חשיבות ההתמדה בתורה דווקא בעיתות של קושי ומשבר. המסרים התמקדו בעידוד בחורי הישיבות לעמוד איתן מול האתגרים והלחצים, ולהמשיך בעסק התורה במסירות ובהתמדה. הדברים התקבלו בקשב רב על ידי אלפי המשתתפים.
לקראת סיום הערב עלה לבמה הזמר יידל ורדיגר וביצע מספר משיריו, בליווי שירת אלפי הבחורים. המעמד הסתיים לאחר שעות של תורה, חיזוק ושירה, כאשר אלפי בני הישיבות יצאו בדרכם חזרה לרחבי הארץ לקראת פתיחת זמן אלול והשיבה להיכלי התורה.
להלן הנאומים המלאים של גדולי ישראל שליט"א וחבר הכנסת משה גפני
דברי ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו
"ברשות מרנן ורבנן שליט"א. כמה מתרונן הלב לראות כאן בעיר בית שמש, עיר של רבבות החרדים לדבר ה' כן ירבו, שמתכנסים אלפי תלמידי הישיבות השקועים בלימודה של תורה בעיון ובעמל, ומעלים ממיטב חידושיהם על גבי הכתב, ועל זה ראוי לעשות יומא טבא לרבנן.
רבינו החזון איש זצ"ל עודד רבות, בכתב ובעל פה, לכתוב את העולה בלימוד, והוא בעצמו היה רגיל מאוד להתאמץ ולהשקיע רבות בכתיבת הנלמד.
ישנן תועליות רבות בכתיבת חידושי תורה, תועליות בדרכי הלימוד עצמם, גם בסיפוק שיש ללומדים, ובזכרון הדברים. בכתיבה יש דרגות רבות וסגנונות שונים, אבל בראש ובראשונה כשלומדים סוגיה, כאשר כותבים את סיכום השיטות וחישובי השיטות, חישובי השקלא וטריא בראשונים, וכיוצא בזה, הרי הסוגיא מתחוורת ומתחדדת וכמונח בקופסה.
כמובן שמקובל בישיבות לכתוב שטיקלאך תורה, וכך נהגו תמיד חשובי הבחורים. גם בזה יש סגנונות שונים, אבל צריך לתת את הדעת שמבינים את מה שכותבים, וכותבים בצורה שגם אחר יכול להבין. זה מבחן אמיתי לבדוק את החידוש, או את הקושיות והראיות שמעוררים, האם הם מובנים או לא כל כך. יש כאלו שיכולים גם לקבוע חברותא לכתיבה יחד, כאשר שניים כותבים יחד, וכל אחד מביא את החלק שלו, זה מפתח את חידושי התורה באופן מיוחד.
יש עוד דבר נצרך מאוד בדרכי הלימוד: צריך לכתוב גם הערות קצרות, או הוכחה קצרה מכאן ומשם, יכול להיות נידון מסוים או חקירה למדנית, ובלימוד של משך השנים, מוצאים עוד הוכחה ועוד ראיה ועוד קושיה, ואחרי זה יכול לצאת קונטרס שלם מהנושא הזה. הרעק"א בגליון הש"ס היה כותב הערות קצרות, והוא לא בהכרח התכוון בכל הערה לומר מערכה שלמה, אלא כך היה דרכו בלימוד, לציין בגליון הגמרא כל גמרא או ראיה שהוא התעורר. זה מועיל מאוד ללימוד.
אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים נמצאים היום במצב שלא היה כדוגמתו, כאשר חרב גזירת הגיוס מוטלת עליהם, וכולנו חשים דבר יום ביומו את הרדיפות כנגדנו, ואין זה סוד שהחששות והקשיים מעיקים ומכבידים מאוד, ודרכי ההשתדלות המוכרים אינם מועילים, עקב רשעותם של רשויות השלטון.
ומאידך, אדרבה ואדרבה, אלפי לומדי התורה ממשיכים בתלמודם ביתר שאת ללא הרף והפוגה, ומקבלים על עצמם עול תורה באופן מפליא לבבות. כמה כבוד שמים מתרבה בזה, וכמה קנייני נצח בתורה הקדושה רוכשים בלימוד בזמן קשה כזה.
חזקו ואמצו, חזקו איש רעהו, אל תיראו ואל תחתו, התמידו בלימודכם ואל תחושו לשום דבר, כי התורה היא מגנא ומצלא – ובראש ובראשונה מגינה היא על לומדיה מכל מזימות הרשע להצר את צעדי לומדיה והוגיה.
תורה הקדושה התחנני בבקשה, בעד עמך רחמים שאלי, השמיעי זעקה בעד בניך - אברכי הכוללים ובני הישיבות, הרימי קולך לפני נותן התורה, שהתורה לא תהיה נתונה למרמס, וכבוד התורה ולומדיה יתרומם ויתנשא לעיני כל יושבי הארץ.
חובת ההשתדלות כעת, בפרט בימי הרחמים והסליחות הבאים עלינו לטובה, להרבות בתפילה וזעקה לפני בעל הרחמים שיחוס וירחם עלינו. ונזעק כולנו יחד 'אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא'.
יהי רצון שנזכה ללמוד תורה בלא שום מפריעים, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן".
דברי ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש
בפתח דבריו התייחס ראש הישיבה לגזירות ולקשיים שעברו על עולם התורה במהלך השנה האחרונה, ואמר שלקראת יום הדין נדרש כל אחד לבחון מה ביכולתו לשנות כדי לזכות לשנה טובה יותר.
"אנחנו כמה ימים לפני אלול, נכנסים לישיבות ובאים לראש השנה", אמר. "אנחנו זוכרים את ראש השנה שהיה, ולמפרע מבינים מה נכתב אז. כל הגזירות נגדנו, כל הקשיים וכל השנאה נגדנו - כל זה נגזר מהקב"ה".
ראש הישיבה הדגיש שחיזוק כללי אינו מספיק לנוכח המצב: "אנחנו באים לראש השנה שבו תהיה שוב כתיבה, וצריכים לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את זה. בוודאי שכדי לשנות צריכים משהו דרסטי. סתם חיזוקים בעלמא אינם מספיקים. אם לא יהיה משהו דרסטי, לא יהיה שום שינוי".
ראש הישיבה הביא את דברי הספורנו על הפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", שעל האדם להימנע מחיים המתנהלים באופן בינוני ולבחור בדרך המובילה לברכה ולהצלחה.
"אנחנו צריכים ללמוד מזה שלא להיות בינוניים", אמר. "אנחנו צריכים להיות באופן של קיצוניות של הצלחה. זו התביעה שיש לנו: לצאת מהבינוניות ולהיכנס למדרגות גבוהות".
בהמשך הסביר, על פי דברי רבי ישראל מסלנט, כי עבודת ה' אינה יכולה להצטמצם לדברים שאדם עושה ממילא מכוח טבעו והרגליו. "אדם לעמל יולד, ללחום מלחמת מצווה, והחובה עליו להתייגע בעבודת ה'. לא רק לשמור את מה שטבעו מניח לו לעשות מעצמו".
ראש הישיבה עמד על כך שישנם בני אדם ואף בחורי ישיבות הממשיכים במסלול חייהם מכוח ההרגל, אך נמנעים מדברים הדורשים מאמץ. "היו בחיידר, אחר כך בישיבה קטנה, בישיבה גדולה ובכולל, והולכים לפי הטבע. אבל את מה שבא קצת בכבדות מזניחים. באופן הזה, אומר רבי ישראל, הוא אינו עובד ה', אלא הטבע עושה את שלו".
ראש הישיבה הדגיש כי משמעות היציאה מהבינוניות היא קיום רצון הבורא יתברך מתוך מחויבות, גם כאשר הדבר אינו תואם את הנטייה הטבעית. "היסוד בעבודת האדם אל הבורא יתברך שמו הוא לשמור ולעשות גם את מה שאין לבו חפץ. זה הפשט של לא להיות בינוני: לעשות את מה שהקב"ה רוצה מתוך עול, מתוך ידיעה שאנחנו מוכרחים לעשות זאת".
בדבריו הביא את הסברו של מורו ורבו, הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שהחשש מקבלת עול תורה נובע מטעות. האדם חושש להכביד על עצמו, אך למעשה קבלת העול מביאה עמה את "העושר והאושר האמיתי".
ראש הישיבה המחיש זאת באמצעות הצום ביום הכיפורים. אדם רעב וצמא אינו מנהל משא ומתן עם עצמו אם לאכול, משום שברור לו שהדבר אסור. "זה קשה, אבל פשוט שעושים את זה. אין ויכוח", אמר.
ראש הישיבה הסביר שכך צריך האדם להתייחס גם לחובת לימוד התורה. "אדם שמקבל עול תורה ומרגיש שאין עצה אחרת, אלא ללמוד, שאינו יכול להתבטל ואינו יכול לעשות רק את הדברים שקל לו לעשות - הרי זה כמו אכילה ביום כיפור. אז אין לו שום בעיה. אדרבה, הוא ירגיש בפועל כי 'תורת ה' תמימה משיבת נפש, פיקודי ה' ישרים משמחי לב'".
ראש הישיבה הציב בפני בני הישיבות יעד מעשי: "כל אחד צריך לקבל עליו עול של מספר שעות. עשר שעות זה המינימום, אבל מוכרח. יש שיגידו שזה לא בשבילם, אלא בשביל בחורים גדולים ומצוינים. בחור עלול לומר: אני בחור פשוט, עשיתי כל מיני דברים, מה זה קשור אלי?".
על כך הביא את דברי החפץ חיים, שלפיהם היצר הרע מנסה למנוע מהאדם לקבל על עצמו דבר גדול באמצעות תחושת נחיתות. "כשהיצר הרע רואה שאדם רוצה לעשות דבר גדול, הוא מפיל עצבות בלבו וגורם לו לחשוב שהמצווה הזאת אינה מתאימה לו, אלא רק לגדולים אשר בארץ ולבחורים השקדנים. אומר החפץ חיים שזה היצר הרע".
לצד הקריאה לשינוי משמעותי, הבהיר הגרמ"ה הירש כי יש לבצע אותו בהדרגה ובאופן מעשי. "כל אחד יקבל על עצמו כמה שעות ביום שבהן אין שום בטלה, אלא רק לימוד. כך וכך שעות הוא קובע, והוא יודע ששעות אלו הן עול. לאחר מכן הוא יוכל ללכת הלאה והלאה".
את דבריו חתם בתפילה שהקבלה המעשית תעורר רחמים לקראת יום הדין: "אולי זה יביא לכך שהקב"ה יראה שאנחנו מבינים שמשהו אינו בסדר ושאנחנו משנים דבר מה. ואז, בסייעתא דשמיא, נזכה באמת לראש השנה של כתיבה וחתימה טובה".
דברי חבר הכנסת משה גפני
"חשבתי לעצמי, שיש חורבן גדול, והסתה גדולה נגד עולם התורה. רואים בכל התקופה הזאת שהיה נורא ואיום נגדינו, נגד עולם התורה, נגד תלמידי הישיבות.
והקדוש ברוך הוא אומר: 'נחמו נחמו עמי'. יהיה איזה מישהו, איזה עיתונאי, שיכתוב שבכל זאת תלמידי ישיבות הם טובים, הם לומדים. ויהיה איזה חוקר באיזה מקום רחוק בעולם, הוא יגיד: הציבור החרדי, המשפחות, מגדלים ילדים ועושים את זה כמו שצריך, ואנחנו נשמח שיש מישהו שמדבר בשבילנו.
'ותאמר ציון עזבני ה''. חשבתי לעצמי, ואני משתף אתכם בזה: אנחנו חושבים שאם מישהו מדבר לטובתנו, אז הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שיחה נאה.
אבל אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, וזה מה שאנחנו הולכים לקרוא בהפטרה של השבת: 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'.
לא צריך את אלה שישבחו אותנו! לא צריך את זה שאנשים יכתבו עלינו טובות! צריך ש'אנכי אנכי הוא מנחמכם'!
אנחנו לומדים את התורה! אנחנו ישירות עם הקדוש ברוך הוא! אנחנו מחדשים את החידושים, בראשונים, באחרונים, ושום אחד לא יעשה לנו טובה ויכתוב עלינו מילה טובה!".
0 תגובות