רבי יעקב כוּלִי זצ"ל, נולד בירושלים בסביבות שנת ה'תמ"ט (1689). אביו היה רבי מכיר, אשר היה חתנו של רבי משה בן חביב.
בשנת ה'תע"ד (1714) יצא רבי יעקב למסע לקושטא (קונסטנטינופול) במטרה להדפיס את ספרי סבו, שם נפגש עם אחד מגדולי הדור, רבי יהודה רוזאניס, אשר הכיר בגדולתו ומינה אותו לדיין בבית דינו. רבי יעקב כולי פעל גם כשד"ר, ושכר טרחתו כשד"ר מומן מרווחי מכירת ספרו הגדול "מעם לועז".
מפעלו התורני הגדול ביותר של רבי יעקב כולי הוא יצירתו המונומנטלית "מעם לועז", שיועדה להפצה רחבה בקרב עם ישראל בשפת הלאדינו. את יוזמה אדירה זו לא זכה להשלים בחייו. כאשר שהה בקושטא, פגש את רבי יהודה מזרחי, עשיר מופלג ואוהב תורה, שנענה לבקשתו ומימן את הדפסת "ילקוט מעם לועז" על ספר בראשית, והוציא לאור 1,000 עותקים.
עוד חיבר את הספרים "משנה כסף" על הרמב"ם, שיצא לאור רק בשנת תשע"ט (2019), וכן את "סימנים דאורייתא", אך חיבור זה לא נדפס.
יעקב כולי זכה להערכה רבה מגדולי הדורות, והשפעתו על ההתפתחות התורנית והספרותית של יהדות טורקיה והבלקן הייתה ניכרת.
רבי יעקב כולי זצ"ל עובדות והנהגות
רבי חיים יוסף דוד אזולאי, הלא הוא החיד"א, הפליג בשבחו והעיד על גדלותו. החיד"א כתב עליו:
"ושמעתי מקדושתו וחסידות מהר"י כולי ז"ל ושקידתו בתורה, "והכרתי תוקף פעולת צדיק מהר"י כולי ז"ל הפלא ופלא, כי היה סופר מהיר ובקי בש"ס ובפוסקים ומפרשים, וכנראה בספר "מעם לועז" אשר חיבר לזכות את הרבים, אשריו ואשרי חלקו."
בספרו "ילקוט מעם לועז", מפרש רבי יעקב כולי טעם נפלא לאיסור עמון ומואב לבוא בקהל ה', והוא קשור לחשיבות העצומה של הכנסת אורחים. הוא מסביר: "טעם למה נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל:
לפי שעשה לוט עבירה עם בנותיו... ואף על פי שבכתוב יש טעם אחר: "על דבר אשר אל קדמו אתכם", אבל חז"ל אמרו (סנהדרין קג, ב): "גדולה לגימה (של הכנסת אורחים "בלחם ובמים") שמרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עין מן הרשעים" שבזכות הכנסת אורחים, מעלים הקדוש ברוך הוא עין מסוררים... ואם כן, אילו הייתה בהם (בבני עמון ומואב) מידה זו של הכנסת אורחים היה הקדוש ברוך הוא מעלים עין מחטאו של לוט. אבל עכשיו, שלא הייתה בהם מידה זו נאסרו לבוא בקהל." כלומר, אף על פי שבכתוב הטעם הוא שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים, חז"ל לימדו אותנו כי הכנסת אורחים היא מידה כה חשובה, עד שהיא גורמת להשגחה עליונה להעלים עין אפילו מחטאים חמורים. אילו היו בעמון ומואב מידה זו של חסד והכנסת אורחים, היה הקדוש ברוך הוא מעלים עין מחטאו של לוט, אבי האומה, וממילא לא היו נאסרים לבוא בקהל. אך מכיוון שלא קיימו מידה זו, נאסרו.
רבי יעקב כולי נפטר ביום י"ט באב ה'תצ"ב (1732). ומנוחתו כבוד באיסטנבול.
0 תגובות