בימי הרחמים והסליחות הגיע הגאון רבי יצחק אזרחי, ראש ישיבת מיר, להיכל ישיבת 'זכרון מאיר' בירושלים, בראשות הגאון רבי איסר יהודה מלין שליט"א, ומסר שיחת חיזוק נוקבת על יסודות יראת השמים ועבודת הלב.
להלן תמלול מלא מדברי ראש הישיבה:
"'וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך ולייחדך באהבה' – מהו הפשט? אנו אומרים 'נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום'. כיצד מקדישים בשמי מרום? 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות' – המלאכים זקוקים להקדמה של שלוש תיבות כדי להזכיר את השם. אך ישראל – הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו יותר. אנו זקוקים רק לשתי תיבות: 'וקרבתנו לשמך הגדול' – ומיד 'להודות לך, ברוך אתה ה''. 'שמע ישראל ה'' – רק שתי מילים.
"הקב"ה מקרב אותנו יותר מהמלאכים. האם אנו ראויים יותר? לא. אלא הקב"ה אומר: אם אתם מתנהגים באופן מיוחד, בעיקר ביראת שמים, אני מקרב אתכם הרבה יותר. מפני שאתם יראים אותי – ויראת שמים היא הכול. והיראה, כפי שכותב רבנו יונה, אינה מושגת מאליה, אלא אדם צריך ללמוד וללמוד. אך כל עוד הוא אינו לומד בצורה שבורא עולם רואה שהוא מחפש יראת שמים – אז הקב"ה משנה את כל היחס אליו.
"הגמרא במסכת שבת מספרת על אמו של רב נחמן בר יצחק. כלדאים אמרו לה שבנה יהיה גנב. מה עשתה? אמרה לו מיד: כסה את ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמים, ושלא תשאיר את ראשך גלוי לעולם. והוסיפה: ותבקש רחמים מהקב"ה. הקשיבו היטב: יום אחד הוא ישב ולמד, ולא הרגיש שכיסוי הראש נפל ממנו.
"כתוב בגמרא: 'יום אחד הוה יתיב וגריס' – ישב ולמד, ולא הרגיש שהכיסוי נפל. כיוון שישב מתחת לדקל, הרים מיד את ידיו, אך בידיים לא קטף. הרים את ראשו וקטף בשיניו – לא יכול היה לחכות. ורש"י מוסיף: והדקל לא היה שלו. רואים כאן? תורה לבד, בלי יראת שמים, אינה כלום. 'יתיב וגריס' – יושב ולומד, וזה רב נחמן בר יצחק.
"בלי יראת שמים – 'מה יעשה אדם ויחכם?' אומרת הגמרא: 'ירבה בישיבה'. הרבה עשו כן ולא עלתה בידם. אלא יתפלל למי שהחכמה שלו, שנאמר 'כי ה' יתן חכמה מפיו'. לפעמים באים אליי בחורים ומבקשים ברכה. אני אומר: מה אתה חושב – אלמד בהתמדה, זה מספיק? אעמיק גם כן, זה מספיק?
"הוא מספר לי סיפורים. מה הוא יעשה? אתה יכול להישאר עם הארץ. תעמיק ותהיה עם הארץ כל ימי חייך. הגמרא שואלת: 'מאי קא משמע לן? דהא בלא הא אי אפשר'. אדם יתפלל כל היום ולא ילמד – יישאר עם הארץ. אדם ילמד כל היום ולא יתפלל – יישאר עם הארץ. הא בלא הא אי אפשר.
"ומה רואים כאן? דבר מעניין מאוד. הגמרא מספרת שרב נחמן בר יצחק שמע מישהו אומר 'היום אין יראת שמים, די, זה נגמר'. אמר רב נחמן בר יצחק: 'אין יראת שמים? אבל אני ישנו'. לאחר כל מה שקרה לו, הוא עבד כל כך על יראת שמים עד שנעשה גדול יראי השמים בדור. שומעים? אל תאמר שאין יראת שמים – אני נמצא.
"כשאדם שומע שדבר חסר לו, והוא מבין מה חסר לו – אז הוא מקדיש את כל כולו לדבר הזה. מבינים? ואותו רב נחמן בר יצחק שרחמנא ליצלן נכשל, עבד מיד על יראת שמים עד שנעשה גדול יראי השמים בעולם. אם מישהו מרגיש שחסרה לו יראת שמים – מה צריך לעשות? לעבוד על יראת שמים. ראו את רבנו יונה במקום.
"דבר מבהיל: תורה לבד אינה מבטיחה יראת שמים. בשביל יראת שמים צריכים לעבוד. ורואים שאם עובדים – תראו מה נהיה. אם אדם מבין את הענין, לא יאמר 'מה בסדר? אני מצטער, אבל מה אני יכול לעשות?' – מה אתה יכול לעשות? תעבוד על יראת שמים! בלי עבודה אין יראת שמים כלל. זה צריכים לדעת.
"ועכשיו אני אומר לכם משהו – לא דבר שלי, כתוב בחז"ל: אמר רבי שמעון בר יוחאי, כך אמרה תורה: 'הוו מכבדים את המצוות, שהמצוות הן שלוחיי. אם אתם מכבדים – כיבדתם אותי. אם אין אתם מכבדים – ביזיתם אותי'. אין דבר פרווה, אין דבר באמצע. או לכבד או חלילה לבזות.
"וזה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. בכל דבר. אדם צריך לקום מוקדם, או בשעה מסוימת, והוא פתח את העיניים והסתובב – מה קרה לו? מבזה את הקב"ה. כנראה שבכל מקום יש בחורים שקשה להם לקום... נכון? 'מה אני יכול לעשות? אני עייף, אני רעב'. אבל אם הוא היה יודע שבכך הוא מבזה את בורא עולם!
"'ההוא פגע בי', נדמה לו שהוא נתן לו, אז הוא החזיר לו – אז הוא מבזה. 'ואהבת לרעך כמוך' – אז הוא מכבד או מבזה? הרב אמר 'אני שולח אותך לעשות כך וכך', 'בטח אני אעשה' – הוא חוזר כבר שלוש שעות. הוא מבזה חלילה, או מכבד? כך אמרה תורה: אין באמצע שום דבר אחר.
"על כל דבר שאתה הולך לעשות, אתה צריך לעשות חשבון: מה אני הולך לעשות? אני הולך לכבד את בורא עולם או חלילה להפך? זה לא שצריך לבוא ולהגיד 'צריך לקום? זה קשה, אוי ואבוי, מסכן'. ברור לכם? אני רואה. אתם מפחדים מזה, אתם צודקים. כך אמרה תורה, אמר רבי שמעון בר יוחאי: כך אמרה תורה, הוו מכבדים את המצוות, שהמצוות הן שלוחיי, ושלוחו של אדם כמותו.
"אם אתם מכבדים – כיבדתם את הקב"ה. אם אתם לא מכבדים את המצוות – חלילה ביזיתם אותי. זה צריכים לחשוב כל הזמן ותמיד. ויש לך הזדמנות שאתה נקרא מכבד את הקב"ה. אתם צריכים לדעת, וכל אחד לעשות חשבון, לא לרוץ סתם. מה אני הולך עכשיו לעשות?
"אמא ביקשה שאני אלך. 'בטח אני אעשה' – הוא יעשה עוד שלוש שעות. הוא מכבד או מבזה? לא מדברים על אמא – את הקב"ה!! זה צריכים לדעת. אז רב נחמן בר יצחק הבין מה אמא רצתה. 'מה פתאום את אומרת לי שאני צריך כיסוי ראש? מה פתאום אני צריך להתפלל?' הוא לא הבין מה היא רוצה ממנו. אבל אחר כך הוא כבר הבין היטב. וברגע שהבין – הקדיש את כל חייו ליראת שמים.
"כשאנחנו מבינים – 'בסדר, אנחנו מבינים, צריך להשתדל', אומרים 'כן, בסדר'. אבל להרגיש – זה לקנות מבט של יראת שמים. עד שרב נחמן בר יצחק שומע 'אוי, היום אין יראת שמים' – 'אל תגיד ככה, אני ישנו'. זה צריכים לדעת. בלי זה – זה לא שווה כלום.
"'נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו' – אומר רבנו יונה: כתוב כבר 'תיתן', 'נתון תיתן'. והרי אנחנו יודעים שעל ידי הפעולות יושפעו הלבבות, ועל ידי המעשים אנו נפעלים. אומר רבנו יונה שפה כתוב יסוד מהותי. 'נתון תיתן' – על ידי הפעולות יושפעו הלבבות. אבל כל זמן שלא יעבוד על הלב שלו, שהלב שלו ירצה – זה לא יועיל שום דבר. רבנו יונה אומר פה למדנות שאין כמותה.
"'נתון תיתן' – הרי על ידי המעשים אנו נפעלים, על ידי הפעולות יושפעו הלבבות. לא, אומר רבנו יונה. 'ולא ירע לבבך' – מה זה 'ולא ירע לבבך'? אומר רבנו יונה: הוא צריך לעבוד במיוחד להפעיל את הלב שלו לרצות את הנתינה. כל זמן שלא יפעיל – אז ה'נתון תיתן לו' זה כלום. ואנחנו עוד פעם רואים דברים מבהילים. זו הלמדנות של רבנו יונה.
"ואני אתן לכם משל בסוף משפטים. 'ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו'. תקשיבו טוב. בא תרגום יונתן במקום ואומר כך: משעה שעבדו בטיט ובלבנים בשעבוד מצרים, היו גם נשים עובדות כמו גברים.
"והייתה שם נערה מפונקת, עדינה, מעוברת, והפילה את העובר שלה והוא התערב עם הטיט. אמר הקב"ה לגבריאל המלאך: רד ותעשה מזה לבנה יחד ותביא אליי שאני אראה את זה. מה הכוונה? הקב"ה צריך את זה לעצמו? מלמד אותנו: לפעמים אנחנו שומעים שמישהו קשה לו, כואב לו, הוא חולה, הוא בוכה. זה נשמע לנו כמו מוזיקה – 'מה הוא מבלבל את הראש, מה הוא צועק?'
"כתוב כאן ברבנו יונה שאדם צריך מיד לחשוב על המקרים הכי נוראים. החזון איש כותב במפורש: חסר לך ההשתתפות בצער של חברך. וזה על ידי שכשאתה שומע שחסר לו משהו, מיד תרוץ לעזור לו. ואם אינך יכול לעזור לו – תתפלל עליו, אפילו אם הוא הדיוט והמוני ופשוט.
"שמעתם? מי כותב את זה? החזון איש. תתפלל עליו אפילו אם הוא הדיוט, המוני ופשוט. ואם אתה לא עושה – חסר לך השתתפות בכלל. וזו הדוגמה שתרגום יונתן מביא. מה הוא מביא? שהקב"ה ישים כאן את הלבנה הזאת? עד הקב"ה יגיע חלילה? זה בא ללמד כל אחד מאיתנו. זה בא ללמד. ואין דברים אמצעיים – זה מה שכתוב כאן.
"ואני מאחל לכולכם הצלחה, וגם לצוות. שהקב"ה יסייע ביד כל אחד. תדעו לכם: גם בשביל סיעתא דשמיא צריך סיעתא דשמיא, זה לא פשוט. שתבינו ותדעו ותרגישו – אז תרגישו שאתם מצליחים. כל אחד ואחד ישמח בהצלחת חברו. כתיבה וחתימה טובה".
0 תגובות