עמדתם פעם בתור במכולת וחשבתם שבוודאות יצא שבחרתם בתור הכי איטי? הרגשתם שהטלפון מצלצל רק כשנכנסים למקלחת? ברוכים הבאים לעולם המופלא של החוקים ההיתוליים של הפסיכולוגיה - אותם "חוקי טבע" קומיים שנדמה לנו שמנהלים את החיים שלנו, למעשה מנהלים את המוח שלנו - ללא קשר למציאות.
מה עומד מאחורי התחושה שהעולם קושר נגדנו?
התחושה המוכרת שדברים משתבשים דווקא בזמן הכי לא מתאים אינה מקרה, ואינה גם קונספירציה קוסמית. מדובר בתופעה פסיכולוגית מתוחכמת שמשלבת מספר הטיות קוגניטיביות שמעוותות את תפיסת המציאות שלנו.
הבא ונסקור את המרכזיות שבהן:
הטיית השליליות
הטייה זו היא הגורם העיקרי מאחורי תחושת "חוק מרפי". המוח שלנו מתוכנת לשים לב יותר לאירועים שליליים - מנגנון שמסייע לנו להישמר מפני דברים המסכנים אותנו. מחקרים מראים שאירועים שליליים מעוררים תגובה מוחית חזקה יותר ונשמרים בזיכרון בצורה חיה וממושכת. כתוצאה מכך, אנחנו זוכרים היטב את הפעמים שבהן הטוסט נפל על הצד המרוח, אבל שוכחים את מאות הפעמים שבהן הכל עבד בסדר גמור.
היוריסטיקת הזמינות
היוריסטיקה (כלל אצבע) זו היא תופעה פסיכולוגית נוספת המחמירה את המצב. כפי שהראו החוקרים זוכי פרס נובל, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, אנחנו נוטים להעריך את ההסתברות של אירועים על סמך הקלות שבה אנחנו יכולים להיזכר בדוגמאות להם. אירועים דרמטיים כמו התקלקלות הרכב בדרך לראיון עבודה נשלפים בקלות מהזיכרון ולכן נתפסים כשכיחים יותר ממה שהם באמת. אבל אם הרכב עבד יופי והראיון היה מוצלח? זה כנראה ישכח עם הזמן.
הטיית האישור
זו הטייה המשלימה את התמונה. ברגע שאנו מפתחים את האמונה ש"דברים תמיד משתבשים בזמן הלא מתאים", אנחנו מתחילים לחפש ולהבחין בראיות התומכות באמונה הזו, תוך התעלמות מראיות סותרות. זהו מעגל קסמים פסיכולוגי: ככל שאנחנו יותר מצפים לבעיות, כן אנחנו יותר מבחינים בהן כשהן מתרחשות.
פסיכולוגיית התור: למה קשה לנו כל כך עם ההמתנה בתור?
"תופעת התור" אותה הזכרנו בפתיחה היא אחת הדוגמאות הקלאסיות לחוקים ההיתוליים של הפסיכולוגיה. המחקר על פסיכולוגיית המתנה חושף מספר מנגנונים מרתקים שמסבירים מדוע אנחנו תמיד מרגישים שבחרנו בתור הכי איטי.
מה באמת גורם לנו להרגיש את התור ארוך מהרגיל?
זמן ריק מרגיש ארוך פי כמה מזמן בו עושים דבר מה. כשאנחנו עומדים בתור ואין לנו מה לעשות, המוח מתמקד בהמתנה עצמה ומגדיל את תחושת הזמן החולף. זו הסיבה שבגללה חנויות מציבות מגזינים ליד הקופות, ושירותים טלפונים מנגנים מוזיקה - הם יודעים שהסחת דעת מקצרת את התחושה הסובייקטיבית של ההמתנה.
כמו כן, אי-ודאות מאריכה גם היא את ההמתנה, כשאנו לא יודעים כמה זמן נמשיך להמתין, החרדה עולה ומעוותת את תפיסת הזמן. מחקרים מראים שכשמוסיפים שעון המציג את זמן ההמתנה הצפוי, אנשים מעריכים את הזמן בצורה מדויקת יותר ומרגישים פחות מתוסכלים. לכן בחלק מהמקומות באירופה במקום אור אדום רגיל ברמזור יש ספירה לאחור, יתכן שיהיה נחמד לאמץ את זה בארץ.
דבר נוסף, המתנה לא הוגנת מרגישה ארוכה פי כמה. התחושה שמישהו "עקף אותנו בתור" או אחרים שמקבלים יחס מועדף מגבירה באופן דרמטי את התסכול ואת תחושת הזמן הנמשך. מחקרים שנעשו בנושא זה הראו שאנשים מעדיפים תור יחיד ארוך של 10 דקות על פני מספר תורים קצרים של 5 דקות, הסבר אפשרי הוא שהתור הבודד מבטיח הוגנות, קשה לנו עם זה שיהיו כמה הזדמנויות בהן אחרים יוכלו לעקוף אותנו או שבהן נקבל יחס שלא לרוחנו.
הפרדוקס של התור הסמוך
ועכשיו נעבור רגע ל'דשא של השכן'. ההרגשה מוכרת לפיה: התור השני תמיד זז מהר יותר, וברגע שעוברים אליו - הקו הישן פתאום מאיץ. זהו שילוב של אשליית השליטה והטיית תשומת הלב. כשאנחנו ממתינים, אנחנו מודעים יותר לזמן ולהשוואות עם תורים אחרים. המוח שלנו מחפש דפוסים וסיבות, וכשהוא לא מוצא - הוא יוצר אותם בעצמו.
ד"ר ריצ'רד לארסון מ-MIT, המוכר כ"ד"ר תור", מסביר שזו בעיה מתמטית פשוטה: תמיד יש יותר תורים שזזים מהר יותר מהתור שלך מאשר איטים יותר. תחשבו רגע, אם יש שלושה תורים, התור שלך יכול להיות במקום הראשון, השני או השלישי מבחינת מהירות. ואם כן, יוצא שיש סיכוי של 1 ל-3 שהתור שלך יהיה המהיר ביותר, אבל סיכוי של 2 ל-3 שלפחות אחד מהתורים האחרים יתקדם מהר יותר משלך. וככל שמספר התורים גדל - כך גם הסיכוי הגדול יותר שהתור שלך ייראה איטי מהשאר.
אבל המוח שלנו לא חושב בהסתברויות - הוא חושב ברגשות ובתחושות.
תפיסת זמן סובייקטיבית: למה דקות נראות כמו שעות?
ומה עם הזמן עצמו? למה הוא עובר כל כך לאט? מחקרים מראים כי 60% מהאנשים לא מוכנים להמתין יותר מדקה אחת בתור טלפוני, ואף מעריכים המתנה של 5 דקות כ-10 דקות, פי שניים, כשהם לחוצים. כל זה מכיון שתפיסת הזמן הסובייקטיבית מושפעת ממצבים רגשיים, מרמת החרדה ומהקשר שבו אנחנו נמצאים.
הסיבה לכך היא שהחרדה היא אחת המעוותות הגדולות של תפיסת הזמן, כשאנחנו לחוצים, המערכת הסימפטית נכנסת לפעולה ומפעילה מנגנוני "לחם או ברח". במצב כזה, המוח מעבד מידע במהירות גבוהה יותר, מה שגורם לתחושה שהזמן זוחל וכאילו העולם כולו עובר להילוך איטי.
מדע הסטטיסטיקה נגד התחושה האישית - עובדות בשטח
למרות שחוק מרפי מרגיש כל כך אמיתי, המתמטיקה מספרת סיפור אחר. הפיזיקאי רוברט מתיוז מאוניברסיטת אסטון חישב את הפיזיקה של טוסט נופל (הדוגמה הקלאסית של חוק מרפי) וגילה שבגלל הגובה הטיפוסי של השולחן (76 ס"מ) והמשקל של החמאה, הטוסט אכן נופל על הצד המרוח ב-62% מהמקרים. אז לפעמים חוק מרפי באמת עובד - אבל לא מהסיבות שאנחנו חושבים. המשקל הוא הגורם ולא מזלנו הרע חלילה.
במקרים רבים אחרים, זה פשוט הטיית זמינות. אנחנו זוכרים את החוויות הדרמטיות ושוכחים את הרגילות. מחקרים מראים שאנשים מעריכים את הסיכוי למות מנשיכת כריש כגבוה פי 30 מהסיכוי למות מנפילה של חלקי מטוס על בני אדם, למרות שהמציאות הסטטיסטית הפוכה. הסיבה: התקפות כריש זוכות לחשיפה תקשורתית רחבה יותר.
כיצד להתמודד?
כמו בכל דבר, הבנת המנגנונים הפסיכולוגיים מאחורי חוקי מרפי יכולה לעזור לנו להתמודד איתם טוב יותר.
הכרה בהטיות: רק הבנה שהמוח שלנו מעוות את התפיסה יכולה לעזור לנו לזהות מתי אנחנו נופלים בפח של חוק מרפי.
טכניקות הסחת דעת: במצבי המתנה, עיסוק במשהו אחר יכול לקצר את התחושה הסובייקטיבית של הזמן. נסו להתקשר לאדם אשר את השיחה שלו דחיתם או לשוחח בנעימות עם מי שנמצא לצידכם.
הערכת סיכונים מבוססת נתונים: במקום להסתמך על זיכרון וחוויה אישית, כדאי לחפש נתונים אמיתיים על השכיחות של אירועים. אל תתנו למוח לבלבל אתכם, לימדו את הסיכויים לכל דבר בעצמכם ותראו אם יש ממש במחשבות או שלא.
פרספקטיבה: לזכור שגם כשדברים משתבשים, זה חלק טבעי מהחיים ולא קונספירציה אישית נגדנו. ולפעמים, כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים שגם דבר לא טוב, בסופו של דבר הוא לטובתנו.
החוקים ההיתוליים של הפסיכולוגיה מלמדים אותנו משהו עמוק על הטבע האנושי: אנחנו לא מכונות חשיבה רציונליות, אלא יצורים רגשיים מורכבים עם מוח שמתאמץ להבין עולם מסובך. הבנה זו לא רק מסבירה למה אנחנו תמיד בוחרים בתור הכי איטי - היא גם עוזרת לנו להיות יותר מבינים כלפי עצמנו וכלפי הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם.
בפעם הבאה שתעמדו בתור ותרגישו שבחרתם בקו הכי איטי, תזכרו: זה לא חוק הטבע, זה חוק המוח. חייכו והאזרו בסבלנות.
אך מה לגבי הדבר העיקרי בו עסקנו - חוק מרפי? מהיכן הוא הגיע, על שם מי הוא קרוי ועד כמה גדולה השפעתו בתרבות שלנו כיום? את זה נשאיר לפעם אחרת בעז"ה.
0 תגובות