בדמי ימיה נקטפה | המונים בעצרת לזכרה של הרבנית הצדקנית שנפטרה בגיל ל"ב

במהלך עצרת הזיכרון נשאו דברי זכרון, המשגיח הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי, והרה"ג רבי שלמה לווינשטיין. בדבריהם שרטטו קווים לדמותה האצילית, דמות של אישה שחיה ונשמה אמונה צרופה גם בתוך כור המצרף של המחלה הקשה. לאחר מכן הסב הקהל לסעודת מצווה חגיגית, בה נערך סיום הש"ס שנלמד לעילוי נשמתה, כחוליה נוספת בשרשרת התורה המפוארת של משפחתה.

המנוחה ע"ה נולדה בשנת תשנ"ג בבני ברק, בבית של תורה ודיינות. אביה, הגאון רבי אליהו דרעי זצ"ל, כיהן כדיין בבד"צ 'חניכי הישיבות' וממרבני שכונת קרית הרצוג, ודמותו נחקקה בזיכרון הציבור כשנפטר בפתע פתאום בליל הסדר תשע"ו. בבית זה, יחד עם אמה מרת אסתר שתחי' (לבית בנגיגי), ספגה שולמית רבקה את הערך העליון של ביטול הרצון למען התורה.

בהגיעה לפרקה, זכתה להקים את ביתה עם בעלה, מחשובי האברכים הרב מאיר חזקיהו שיבלחט"א, בנו של הגאון רבי משה חזקיהו שליט"א, רבה הספרדי של שכונת קרית הרצוג. יחד בנו בית המיוסד על אדני היראה והחסידות, בית שבו התורה הייתה מרכז הווייתו.

כל ימיה היו מסכת אחת של הטבת הבריות. היא האירה פנים לכל אדם, ושפתיה דובבו תפילה ותחנונים לפני קונה בכל עת. כמחנכת בישראל, לא הסתפקה בהקניית ידע, אלא קירבה לבבות רחוקים לאביהם שבשמיים מתוך אהבה ומסירות אין קץ.

בשנותיה האחרונות, עת פקדו אותה הייסורים המרים, נדהמו כל רואיה מעוצמת רוחה. היא קיבלה עליה דין שמיים בשתיקה ובביטחון מוחלט בצור עולמים, כשהיא ממשיכה להתמסר לתורת בעלה ולחינוך ילדיה עד לרגעיה האחרונים.

הותירה אחריה משפחה כואבת, ילדים רכים הממשיכים בדרכה, ושם טוב המאיר כזוהר הרקיע. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.