הגאון הרב שמואל זנוויל וינטרוב זצ"ל, נולד בי"ט בתמוז תרנ"ד בעיר פרוסקורוב שבאוקראינה, להוריו משה-יעקב וחיה וינטרוב. אביו היה מחסידי ז'ינקוב ושימש כראש השוחטים והבודקים בעירם.
בהיותו כבן שלוש עשרה, בשנת תרס"ז, נכנס ללמוד בישיבת נובהרדוק אצל ה"סבא" מנובהרדוק, הגאון רבי יוסף יוזל הורוביץ.
בשנת תרע"ח, מינה ה"סבא" מנובהרדוק את תלמידו, הרב שמואל וינטרוב, לעמוד בראשות הישיבה שהקים בברדיצ'ב. הרב וינטרוב שימש שם כראש ישיבה ומנהל רוחני, ואף נשא דרשות בבתי הכנסת בעיר. הוא יזם הקמת גרעיני ישיבות נוספים ברוח נובהרדוק בערים סמוכות ופקד אותן בעצמו כדי למסור שיחות מוסר ולדרוש בפני הקהילות. באחת מדרשותיו בלובר, נעצר הרב וינטרוב על ידי חיילים רוסים ונכלא לתקופה.
בעודו מכהן כראש ישיבה בברדיצ'ב, נשא לאישה את ליבא טלינגטור. כאשר המשטר הקומוניסטי התנכל לרב וינטרוב בטענה שהוא מתבטל מעבודה, מסר חותנו את ניהול מפעלו לידי חתנו, ובמסווה זה המשיך הרב וינטרוב לקיים את הישיבה. עם התגברות רדיפות השלטונות וסגירת ישיבות נובהרדוק בזו אחר זו, הייתה ישיבתו בברדיצ'ב היחידה ששרדה. בשל הסכנה המוחשית, החליט להעתיק את ישיבתו לפולין. במהלך חציית הגבול, נתפס ונכלא על ידי חיילים פולנים, אך לאחר שאושפז וחלה, הורשה להישאר בפולין.
הוא הקים גרעין של ישיבת נובהרדוק בעיירה קאוול, אך נאלץ לנדוד משם למקומות נוספים ולאחר אינספור נידודים החליט הרב וינטרוב להעביר את ישיבתו לפינסק שבבלארוס.
הישיבה, ששכנה בפרבר קרלין שבפינסק, התבססה והפכה לאחת הישיבות המרכזיות במזרח אירופה, ופעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הרב וינטרוב כיהן כראש הישיבה ומסר בה שיחות מוסר ברוח נובהרדוק. בשנת תר"ץ, בנוסף לתפקידו כראש הישיבה, מונה הרב וינטרוב לרבה של קרלין. הוא היה הראשון והיחיד מתלמידי ה"סבא" מנובהרדוק שהסכים לקבל עליו משרת רבנות, מתוך הבנה שזו תשרת את טובת הישיבה ויכולת ההשפעה על המצב הרוחני של יהודי פינסק. ותרם את רוב משכורתו לקופת הישיבה.
הרב וינטרוב פעל נמרצות להקמת מבנה קבע לישיבה. אבן הפינה הונחה בשנת תר"ץ, אך הבנייה התמשכה בשל קשיים כלכליים, והמבנה הושלם רק בשנת תרצ"ט. עם זאת, המבנה מעולם לא שימש את הישיבה, שכן זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, ופינסק נפלה לידי הרוסים.
הרב וינטרוב נמלט עם משפחתו וקבוצת תלמידים לווילנה, שהייתה עתידה לעבור לשלטון ליטא. הוא שיכן את ישיבתו באחד מבתי המדרש בעיר. כעבור זמן, דרש השלטון הליטאי מתלמידי הישיבות לעזוב את וילנה, והרב וינטרוב ותלמידי ישיבתו עברו לווילקומיר. שם, בחסותו של הרב יוסף זוסמנוביץ', המשיכה הישיבה לפעול. בד בבד, השיג הרב וינטרוב אשרות כניסה לארץ ישראל עבורו ועבור משפחתו, מתוך תקווה שבהיותם מחוץ לטווח הסכנה יוכלו לפעול להצלת תלמידי הישיבות.
בקבוצה שיצאה עמו מליטא לכיוון ארץ ישראל, היו רבנים מפורסמים ובני משפחותיהם. הקבוצה הגיעה לארץ ישראל בניסן תש"א, ומשם נסע הרב וינטרוב עם משפחתו לירושלים. מיד עם בואו, התמנה לנשיא הכולל "עטרת יוסף" בתל אביב, לנשיא הכולל "עץ יוסף" בירושלים, ולראש ישיבת בית יוסף בירושלים – כולם מאסכולת נובהרדוק.
הגאון רבי שמואל וינטרוב זצ"ל נפטר בי"ט בסיוון תש"ב (1942), שנה בלבד לאחר עלייתו לארץ ישראל, והוא בן ארבעים ושמונה. הוא נטמן בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים.
0 תגובות