רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ נולד בשנת ה'תרמ"ב לאביו, רבי יחזקאל רבינוביץ, האדמו"ר מראדומסק ובעל ה"כנסת יחזקאל".
בי"ח בחשוון תרע"א, בגיל כ"ט, עלה רבי שלמה חנוך לכס האדמו"רות של חסידות ראדומסק, והיה האדמו"ר הרביעי בשושלת. הוא נודע בכך שלמרות היותו אדמו"ר מפורסם, שמר על קשר הדוק ואף נסע לבקר אדמו"רים אחרים.
מפעלו הגדול היה ייסוד רשת ישיבות "כתר תורה", שכללה שלושים ושש ישיבות ברחבי פולין וגליציה. אישיותו הכבירה הפכה לאבן שואבת וחסידים רבים הסתופפו סביבו, ושמעו הגיע גם לגליציה, עד שבקרקוב היו יותר "שטיבלך" של ראדומסק מאלה של גור. הוא היה ידוע גם בספרייתו העצומה, שכללה כתבי יד יקרים והייתה הספרייה היהודית השנייה בגודלה בפולין.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שהה האדמו"ר בצד הגליצאי של הרי הקרפטים. הגרמנים חיפשו אותו כבר בתחילת הכיבוש, וכשלא מצאו אותו בביתו שבסוסנוביץ', הוציאו את זעמם על אחד מתלמידיו הגדולים וירו בו.
האדמו"ר לא חזר לביתו אלא נסע ללודז', שם הייתה לו אפשרות לעזוב את פולין, אך הוא סירב להפצרות חסידיו לברוח ואמר: "רצוני להיות עם כל היהודים". בחנוכה תש"ב הגיע לוורשה, חבול בגופו ומרוט זקן, שם התאכסן בבית אחד מחסידיו. למרות חולשתו ממחלת הסוכרת והתלאות, המשיך בלימודו ודחה הצעות נוספות לברוח. אף על פי שכבר היה חסר אמצעים כספיים, הוסיף לתמוך בנצרכים וארח נזקקים על שולחנו. כדי לשחררו מעבודות כפייה, רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת".
רבי שלמה חנוך הכהן מראדומסק הי"ד זצ"ל – עובדות והנהגות
אברהם הנדל, תעשיין יהודי-פולני התפרסם בשל פעילותו להצלת אדמו"רים ורבנים בוורשה בזמן מלחמת העולם השנייה בבית החרושת שולץ שהיה תחת ניהולו. תיאר את מאמציו להציל את האדמו"ר מראדומסק:
"והנה רואה אני את האדמו"ר מראדומסק, אשר אצלו נתאחדו תורה וגדולה, כי גם נמנה על גדולי העשירים אצל יהדות פולין. הרבי מראדומסק התגורר בבואו לגיטו ווארשה בדירה שברחוב דזילנה. לא בנקל עלה בידי להשיג "כרטיס עבודה" בשביל הרבי, כי משרדי העבודה הגרמני אישר "פועלים מומחים" רק עד גיל חמישים. השתדלתי להוכיח, כי זה "האמן רבינוביץ"" (הרבי מראדומסק) הנו "מומחה מקצועי" שאין לו תחליף על אף גילו הקשיש.
והדבר עלה בידי, אולם כל זה היה ללא הועיל. כי בהסתמך על ה"תעודה" החשובה הזאת - נשאר לפעמים הרבי בביתו ולא עבר לגור ב"שופ" והנה קרה ובא כחתף האסון הנורא, מיר בהתחלת "מבצע הגירוש" בגיטו ווארשה. בשבת הראשונה של הגירוש נתרוקן רחוב נובוליפקי, שבו התגורר או הרבי. השוטרים האוקראינים לבושי שחור ציוו על כל היהודים לעזוב את דירותיהם ולהתייצב בחצר, אל מצער הגירוש. הרבי מראדומסק סירב לרדת ונהרג על קידוש השם בדירתו.
למחרת היום הוכרח בנימין קאמינר, בנו של הפרנס המנוח ר' משולם קאמינר, להכין אחוזת קבר בבית העלמין דוארשה לאדמו"ר מראדומסק ובני משי פחתו, שנהרגו כולם ביחד. והרי זו נחשבה אז כזכיה גדולה ער מאוד!..."
הכורת עלה על האדמו"ר ועל משפחתו. בשבת, י"ח באב תש"ב (1942), בסביבות השעה 4 אחר הצהריים, פרצה פלוגת חיילים לביתו ברחוב נובוליפקי 30 בוורשה. הם עברו מדירה לדירה והרגו באותו בית 150 איש, וביניהם את האדמו"ר ואת כל משפחתו. לפני מותו, אמר הרבי לרוצחים: "אני יודע שבאתם להרגני, ואני בוחר למות בביתי ולא אי שם בקרון מלא רעל". רבי שלמה חנוך רבינוביץ נהרג על קידוש השם ונקבר באוהלו של האדמו"ר מנובומינסק בבית הקברות היהודי בוורשה.
0 תגובות