תוכנית מעוררת מחלוקת עלתה בימים האחרונים בהודו: גורמים רשמיים בכוחות הביטחון בוחנים הצבת טורפי-על, ובהם תנינים ונחשים ארסיים, לאורך קטעי נהרות בגבול עם בנגלדש. המטרה המוצהרת: ליצור "גדר חיה" טבעית שתרתיע מהגרים בלתי חוקיים ומבריחים באזורים שבהם הקמת גדר פיזית היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
על פי מזכר פנימי של "כוח ביטחון הגבולות" (BSF) מתאריך 26 במרץ, המפקדים הורו לבחון את "היתכנות פריסת זוחלים בפרצות נהריות פגיעות". המסמך דרש דיווח מפורט על "פעולות שננקטו" בעקבות ההנחיה, מה שמעיד על רצינות הבחינה של התוכנית.
הגבול הבלתי ניתן לחסימה
אורכו של הגבול בין הודו לבנגלדש מגיע ל-4,096 קילומטרים, כשהוא עובר דרך תנאי שטח מאתגרים במיוחד – גבעות תלולות, נהרות זורמים, עמקים עמוקים וביצות נרחבות. עד כה הצליחה ניו דלהי לגדר כ-3,000 קילומטרים מהגבול, אך הקטעים הנותרים עוברים באזורים נמוכים וביצתיים שבהם מתגוררות אוכלוסיות מקומיות משני עברי הגבול.
הקושי בגידור קטעים אלה נובע לא רק מהתנאים הפיזיים, אלא גם מהמציאות החברתית-תרבותית: לתושבים משני צידי הגבול שורשים אתניים ותרבותיים משותפים, זכר לחלוקת הודו ב-1947, מה שהופך את הגבול לפרוץ יחסית. ממשלת הודו מתמודדת עם אתגר מורכב של שמירה על ריבונות מול מציאות היסטורית ואנושית.
"אלימות ביו-פוליטית": ביקורת חריפה
התוכנית עוררה זעזוע וביקורת חריפה בקרב חוקרים, פעילי זכויות אדם ומומחי חיות בר. אנגשומן צ'ודהורי, חוקר גבולות, כינה את המהלך "אכזריות שיא ודה-הומניזציה של מהגרים". הוא הדגיש כי תנינים ונחשים אינם מסוגלים להבחין בין מסתנן בנגלי לאזרח הודי, וכינה זאת "דרך חדשה לחמש את הטבע נגד בני אדם – אלימות ביו-פוליטית מסוג חדש".
הרש מנדר, פעיל זכויות אדם, טען כי המהלך נועד להשאיר את המוסלמים הבנגלים בתחושת פחד מתמדת מפני שלילת אזרחותם והפיכתם לחסרי מדינה. ממשלתו של נרנדרה מודי טוענת זמן רב כי מהגרים חסרי תיעוד מהווים איום על המבנה הדמוגרפי של הודו, אך מבקרים רואים ברטוריקה זו התנכלות למיעוטים דתיים.
הסכנה האקולוגית והאנושית
מומחי חיות בר מזהירים מפני השלכות הרסניות על המערכת האקולוגית ועל האוכלוסייה המקומית. רת'ין ברמן מהקרן לחיות בר בהודו (WTI) הסביר כי תנינים אינם ילידי אזורי הגבול המדוברים, ואם יועברו לשם הם עלולים למות תוך זמן קצר או לשבש את שרשרת המזון המקומית.
הסכנה החמורה ביותר נוגעת לשיטפונות: האזורים הביצתיים מועדים להצפות, ובמקרה של שיטפון נחשים ארסיים ותנינים עלולים להיסחף ישירות לתוך אזורי מגורים. דייגים וקהילות מקומיות משני צידי הגבול יימצאו בסכנת מוות ממשית. המומחים מדגישים גם כי בלתי אפשרי לשלוט בתנועת חיות בנהר זורם ופתוח, מה שהופך את התוכנית לבלתי יעילה מבחינה מבצעית.
תקדים עולמי?
אין תקדים מודרני למדינה המשתמשת בטורפים כגדר גבול בינלאומית. בעבר דווח כי דונלד טראמפ שקל להקים חפיר מלא בנחשים ואליגטורים בגבול ארה"ב-מקסיקו, אך הוא הכחיש זאת וכינה את הדיווח "פייק ניוז".
עם זאת, בארה"ב קיים מתקן מעצר בדרום פלורידה שנפתח ביולי 2025 וזכה לכינוי "אלקטרז האליגטורים". המתקן ממוקם בלב ביצות האוורגליידס, שם השטח השורץ טורפים משמש כהיקף אבטחתי טבעי. המתקן ספג ביקורת קשה על תנאים לא אנושיים ופגיעה במערכת האקולוגית העדינה של פלורידה.
יצוין כי בישראל נבחנה בעבר אפשרות דומה: בשירות בתי הסוהר בחנו הקמת כלא ביטחוני המוקף בבריכות תנינים, ביוזמת השר איתמר בן גביר. ההצעה, שהוגדרה כ"חריגה ביותר", לא יצאה לפועל למרות הדחיפה הפוליטית.
התוכנית ההודית ממשיכה לעורר דיון סוער בין שיקולי ביטחון לבין חששות אקולוגיים, אנושיים ומוסריים. נכון לעתה, טרם התקבלה החלטה סופית בנוגע ליישומה.
0 תגובות