בפרשת שופטים, אנו עוסקים במווצה יסודית שקשורה להנהגת העם, והיא מצוות מינוי מלך על ישראל. : "כִּי-תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ... וְאָמַרְתָּ אֶשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שום תָּשִׁים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ..." (דברים יז, יד-טו).
על פסוקים אלו, נחלקו המפרשים: הראב"ע מפרש בפשטות ש"שום תשים" היא בגדר רשות, אם ירצו ימנו, ואם לאו אין חובה בדבר.
הרמב"ן סבר כי "ואמרת אשימה עלי מלך" היא מצוות עשה המחייבת את ישראל לבקש מלך בפני הכהנים והשופט, וזאת לאחר שירשו את הארץ וישבו בה. וכן דעת הרמב"ם שפסק כי מינוי מלך היא אחת משלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, בהתבסס על דברי הגמרא בסנהדרין.
מלך? "וַיַּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל"
והנה הקשה ה"כלי יקר": מדוע נתרעם שמואל הנביא, וה' עמו, על בקשת המלך בימי שמואל, אם זו מצווה? מדוע הדבר היה "נתעב בעיני ה'", כפי שנאמר בספר שמואל א': "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה שִׁימָה לָנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵינוּ כְּכָל הַגּוֹיִם". "וַיַּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל", וה' אף אמר לשמואל: "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם".
והרי זו מצווה ככל מצוות התורה וא”כ "למה נענשו בימי שמואל?"
בתוספתא בסנהדרין אנו מוצאים כי הבעיה הייתה בעיתוי ("הקדימו עליהם"). כלומר, הבקשה למלך כשלעצמה לא הייתה פגומה, אלא שהיא נעשתה שלא בזמן המתאים. אילו היו ממתינים לאחר פטירתו של שמואל, כשלא היה להם מנהיג נביא, הייתה בקשתם ראויה. (ועיין עוד בגמרא סנהדרין מה שתירצו)
וכן כתב הרמב"ן: "דבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב בעיני הקב"ה", מכיוון ששמואל היה שופט ונביא, נלחם את מלחמותיהם והושיע אותם, ולכן לא היה להם מקום לבקש מלך בימיו.
מרן החתם סופר הוסיף וביאר כי אף שמצוות מינוי מלך היא מדאורייתא, אילו לא היה הדבר כתוב במפורש, ייתכן שהייתה נאסרת המלכת מלך כאשר הבקשה היא "ככל הגויים", כדי שלא ילכו בחוקותיהם. אלא שהתורה, בהיותה נצחית, השמיעה לנו שגם כאשר יאמרו ישראל מפורשות "ככל הגויים", דבר שיש בו טעם לפגם – עדיין מצוות "שום תשים עליך מלך" עומדת בתוקפה, מכיוון שהמלך הנבחר יבוא במגבלות התורה ויהיה "בחיר ה'".
0 תגובות