בראש חודש אלול תש"ד נפטר בירושלים הרב שלום אלשיך ז"ל, רבה הראשי של עדת התימנים בירושלים מזה כשלושים ושבע שנים, ואחד מחלוצי תנועת העלייה הראשונה מתימן לירושלים, נצר למשפחת אלשיך המפורסמת בתימן, אשר העמידה רבנים ופרנסים, ובדברי ימי קהילות היהודים בצנעא בירת תימן. אחד המפורסמים שבהם הוא ר' יחיא אלשיך הלוי, אשר חזר בשנת תל"ט לצנעא בראש גילי מועט והיה נשיא וראש גולה.
רבי שלום אלשיך, שהוא דור תשיעי לרבי יחיא אלשיך הנזכר, נולד בשנת תרי"ט ולמד תורה מפי גדולי הדור ר' יחיא בדיחי ור' חיים קרה ור' יוסף אלשיך אביו. בעודנו צעיר, לימים כבר היה אחד העוסקים בצרכי הצבור והלומדים המובהקים בעירו. כדרכם של ת"ח בתימן, התפרנס גם רבי שלום מעבודת כפיים, אריגת חוטי משי וכסף, ועסק בתורה לשמה.
בימים ההם קיים קשרי מכתבים ושו"ת עם רבני טבריה, וכאשר גבר הכמיהה לעלות לא"י ולחנך את עפרה, בשנות התר"מ ניסה לנסוע לא"י. כשהגיע לחודידה, עיר החוף של תימן, אסרה הממשלה התורכית המקומית על יהודי תימן את הנסיעה לא"י, והוא נאלץ לשוב לצנעא.
יחד עם בני חבורתו, עייפים ורצוצים מעמל הדרך ומעלבון, אך לא איבד את עשתונותיו . ובהגיעו לצנעא שלח קובלנה אל השולטן בקושטא; העלייה על יהודי תימן נתבטלה. מעשה זה העלה עליו את חמת המושל התורכי בצנעא, שביקש לענשו, והיה נתון בסיכון עד שהצליח להימלט ולעלות לארץ.
בשנת תרנ"א הגיע לירושלים, ובשנת תרנ"ג נבחר יחד עם ר' אברהם אלנדאף להיות מראשי העדה בירושלים והמנחים לעדת התימנים.
במשך הזמן הוכר כאחד מגדולי המקובלים בירושלים, ויחד עם הרב שאול ראש מקובלי ירושלים יסד בשנת תרנ"ה את ישיבת "המכוונים" ברחוב הנור, ונתמך על ידי עשירי העדה הבוכרית בירושלים. בהשתדלותו נבנה "כל ישראל חברים", בית כנסת גדול ויפה בשכונת נחלת צבי, אשר בה גר עד יומו האחרון. בשנת תרס"ג השתתף בניסיון להקים חברה בשם "שיבת ציון", שמטרתה לייסד יישוב חקלאי תימני בסביבת ירושלים, אך מסיבות שונות לא יצא הדבר לפועל.
בתרס"ד התעוררה התעניינות בקרב תימני ירושלים להשתתף בתנועת התחיה ובניין הארץ. כשהתקיימה הכנסיה בצפת ובזכרון יעקב, ביזמת המנוח, נסעו הוא ור' אברהם אלנדאף להשתתף בכנסיה זו בשם התימנים. בשנת תרס"ח נפלה מחלוקת בין התימנים להספרדים בירושלים, והודות למאמצים גדולים וייסורים רבים, הושג אישור משר קושטא שהכיר בעדה התימנית כעדה נפרדת ועצמאית.
הרב שלום אלשיך – עובדות והנהגות
על השמחה ואהבת ארץ ישראל כותב הרב שלום אלשיך זצ"ל בזיכרונותיו:
אני הצעיר שלום בן כה"ר' יוסף הי"ו" אלשיך רציתי לבאר פה תחלת ישוב התימנים בירושלם ת"ו בב"א. בשנת תרמ"א' עלתה התעוררות מאת ה' אלקינו בלב איזה אנשים שבעיר הבירה צנעא יע"א, והם שני אנשים ובני ביתם: שם האחד עמנואל בן ר' שלום אלנקאש הי"ו, והשני יוסף בן שלמה אלנדאף הי"ו, אנשים יראי שמים ות"ח" ממשפחות מיוחסות. ונסעו לירושלים ת"ו אחר חג השבועות.
ויצאו מצנעא לעיר מתנה, ומשם לעיר אלכ'מיס. ומשם לעיר וכו' ואחר ט"ב בשנת תרמ"א הנ"ל נסעו עוד ה' משפחות :אהרן עראקי ואחי אברהם אלשיך וחבריו. ובאותה שנה אחר שבועות הודיעו שרי ממשלת תוגרמה במודעה שהדביקו חוץ לארמון, כי רו"ם" רוטשילד הי"ו קנה הרבה מקומות בא"י וכי הרשות נתונה מאת המלך ליהודים אשר בכל תפוצות העולם לבוא להתיישב בארצם א"י.
ושמחו כל יהודי תימן שמחה גדולה עד מאד וחשבו ממש שהגיעה הגאולה העתידה ובאותה שנה או שנה שאחריה יגאלו, ושזו התחלת הגאולה ונתעוררו כל יושבי תימן בהתלהבות גדולה עד שכל איש וכס משפחה, יתום ואלמנה, מבקשים למכור בתיהם וכל כליהם ובגדיהם וספרי הקדש וכל אשר להם ולהעתיק ישובם מתימן ולילך לדור בירושלים. וכמו רוח חדשה נכנסה בלב כל אחד ואחד מהיהודים אשר לא היה כמוה למיום אשר גלו.
בשליחות העדה נסע למצרים ולסוריה והקים מפעלים לצרכי ישיבות ולתלמידי חכמים. בשנת תרע"ד, בעת נסיעה מירושלים, התהפכה העגלה שנסע בה, והוא נפגע קשות. עקב המחלה פחתה פעילותו הציבורית, ורוב זמנו בילה באוהלי תורה.
הוא חיבר מספר ספרים, ביניהם אחד הכולל חלק מדברי ימי עדת התימנים בירושלים, והיה ידוע במידת הענווה, הצניעות והסתפקותו במועט. בשל מידותיו הרמות היה אהוב על הכל, במיוחד בקרב התימנים בירושלים.
הרב אלשיך נפטר בא' אלול התש"ד ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים.
מקורות: עיתונות התקופה, מסעות א"י -יערי
0 תגובות