אם הקב״ה הוא מקור הטוב והחסד — איך אפשר להבין עולם שיש בו כל כך הרבה כאב, אובדן וסבל?
השאלה הזו נעשית חדה במיוחד בתשעה באב. לא תמיד אנחנו מחפשים הסבר פילוסופי; לפעמים אנחנו רק מבקשים לדעת האם מותר לשאול, לבכות ואפילו לכעוס - מבלי לאבד את האמונה.
במפגש עמוק וכנה לקראת תשעה באב, הרב יוסף יצחק ג׳ייקובסון נוגע באחת השאלות הקשות ביותר של יהודי מאמין: איפה הקב״ה כשכואב?
דרך סיפורו המטלטל של רבי שאול מייזליש, שלימד ש״חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה״ - עד שהאסון הגיע לפתחו; דרך המכתב העמוק שכתב הרבי מליובאוויטש לאלי ויזל לאחר השואה; ודרך רבי עקיבא, שצחק מול החורבן בשעה שחבריו בכו — מתברר שהאמונה אינה מבטלת את הכאב, ואינה דורשת מאיתנו להעמיד פנים שהכול מובן.
אין צורך לטשטש את הכאב או לכסות אותו בסיסמאות של "הכול לטובה". להפך: הוא מלמד שהדמעות, השאלות והזעקה אינן בהכרח סתירה לאמונה. לעיתים הן נובעות דווקא מן האמונה העמוקה שהעולם אמור להיות טוב.
מפגש לתשעה באב על כאב ואמונה, על גבולות השכל, ועל האפשרות להמשיך את האמונה והדבקות בקב"ה גם כשאין לנו תשובה.
0 תגובות