בעוד יומיים ימלאו שלושים יום לפטירתו של הגאון הרב ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל, שהלך לעולמו בכ"ה באלול תשפ"ו בגיל 81. תלמידו, הרב אריה ליפו, פרסם טור מיוחד בו הוא משתף בזיכרונות אישיים מרבו – מהלילה האחרון שעמד לפניו, מהשיעורים שקיבל על שמירת הלשון ועבודת חצות, ומהדרך המיוחדת שבה למד את ליקוטי מוהר"ן.
הרב בזאנסון נולד בצרפת בשנת תש"ד, בעיצומה של השואה. בגיל 15 חזר בתשובה והתקרב לאדמו"ר מפשעווארסק ולרבי לוי יצחק בנדר מברסלב. בשנת תשל"ו הקים בית מדרש באקס-לה-בן שבצרפת, ובשנת תשנ"ד עלה לארץ והקים את קהילת "שיר חדש" בתל אביב. הוא היה צייר, אמן ומלחין, וחיבר עשרות ספרים בתורת ברסלב.
"קשה להכניס את דמותו של הגאון הרב ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל להגדרה אחת", כותב הרב ליפו. "תלמיד חכם מעמיק וחסיד ברסלב בכל נימי נפשו, תלמיד של זקני החסידים ומקרב רחוקים שהקדיש את חייו לנשמות ישראל, מקים עולה של תורה בתל אביב. בין שמירת הלשון של החפץ חיים לעבודת חצות, בין ליקוטי מוהר"ן לליקוטי הלכות, הוא ביקש דבר אחד: שהתורה לא רק תילמד – אלא תחיה בתוך האדם".
התנועה שלימדה שיעור
"יש דברים שלומדים מרב בשיעור, ויש דברים שלומדים מתנועה אחת שלו", מספר הרב ליפו. "אצל הגאון הרב ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל הייתה תנועה כזאת שאני זוכר היטב. כשהשיחה הייתה מגיעה למחלוקת כלשהי – רב פלוני אמר כך, רב אחר אמר אחרת, מי צודק, מי לא נהג כשורה – הרב היה פשוט מרים את היד ומניח אותה על הפה. סוגר. לא מדברים".
הרב היה אומר: "אני לא אחראי על כל העולם. אתה לא אחראי על כל המדינה. למה אתה צריך עכשיו להיכנס לשאלה אם פלוני עשה בסדר או לא עשה בסדר? אתה צריך לעשות את הטוב".
הרב ליפו מציין כי מי שהכיר את דמותו בעיקר מן הפעילות שלו בקירוב רחוקים אולי לא תמיד הכיר את הצד הזה. "אבל אחד העמודים שעליהם עמד עולמו של הרב היה דווקא החפץ חיים. הוא למד בצעירותו באקס־לה־בן אצל הגאון רבי חיים יצחק חייקין זצ"ל, תלמיד החפץ חיים. בחדרו הייתה תמונתו של החפץ חיים. וכשהתחילה בתל אביב חבורה שלמדה איתו בקביעות, הוא הקפיד לפתוח את סדר הלימוד היומי בהלכות שמירת הלשון".
אחד מספריו נקרא "מרפא לשון". "השם הזה מבטא יפה את דרכו", מסביר הרב ליפו. "לא די שהלשון לא תפגע; צריך גם לרפא אותה. לא רק להימנע מלדבר רע על יהודי, אלא לרכוש לשון שרואה טוב ומדברת טוב". הרב אהב לצטט את דברי התם ב"מעשה מחכם ותם" של רבי נחמן: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי; ולמה לנו לדבר מאחרים?"
מן הצד השני של עולמו עמדו רבותיו בברסלב. הרב היה תלמידו של רבי ישראל דב אודסר, "סבא ישראל", ואף הגדיר את עצמו "המקורב האחרון של רבי ישראל". שנים למד גם אצל רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל.
הרב ליפו מספר על אחד המפגשים הראשונים של רבו עם רבי לוי יצחק: "הרב בזאנסון הגיע מצרפת לארץ ישראל, ורצה מאוד לפגוש אותו. הוא הגיע לביתו אחרי תפילת ערבית. אפשר לתאר את הציפייה: יהודי צעיר מגיע מחו"ל אל אחד מזקני חסידי ברסלב, ומן הסתם מצפה לשבת איתו, לשמוע תורה, לקבל הדרכה".
"רבי לוי יצחק קיבל אותו, החליף איתו כמה מילים – ואז, בתוך זמן קצר מאוד, שלח אותו הביתה. רבי לוי יצחק אמר לו שעכשיו הוא צריך ללכת לישון. למה? כדי לקום בחצות".
"לכאורה, איזו אכזבה. בשביל זה באתי מצרפת?", מתאר הרב ליפו. "אבל הרב סיפר את הסיפור הזה כשיעור גדול שקיבל בחייו. עבודת השם איננה תמיד עוד שיחה מרוממת. לפעמים עבודת השם היא פשוט ללכת לישון בזמן, מפני שבעוד כמה שעות צריך לקום לעבודת חצות".
ואת הנקודה הזאת הוא נשא איתו שנים. "אתה יכול לכתוב בחצות את החדשות של הבוקר", היה משפטו החריף של הרב. חצות הייתה עניין מרכזי מאוד בעבודתו. הוא חיזק את תלמידיו לקום בחצות, להתפלל ולהתבודד, וחלק מן השיעורים של החבורה התקיימו דווקא בשעות האלה.
"מה פירוש?", מסביר הרב ליפו. "אדם קם בבוקר, פותח חדשות ומתחיל להתלונן: למה קרה כך? למה המצב נראה כך? למה פלוני עשה כך? הרב היה אומר: במקום רק להתלונן בבוקר – קום בלילה. תעשה תיקון חצות. תתפלל. תבקש רחמים על עם ישראל. תנסה לפעול בשורש. אל תהיה רק צרכן של המציאות; קח עליה אחריות בתפילה. ומכאן גם החיבור לשמירת הלשון: אם ראית חיסרון, לפני שאתה מדבר עליו – שאל את עצמך מה עשית כדי לתקן אותו".
לצד התמימות והפשיטות הייתה אצל הרב למדנות גדולה. אחד הדברים שקיבל ממנו הרב ליפו היה דרך מסודרת ללימוד ליקוטי מוהר"ן בעיון, בעקבות דרכו של רבי אברהם בן רבי נחמן ו"ח"י כללים".
"אני זוכר שפעם הלכנו יחד ברחוב בתל אביב", מספר הרב ליפו. "הרב שאל אותי: אתה רוצה לדעת לעשות שיעורים טובים לעם ישראל? אמרתי שכן. הוא אמר: תבוא עם דף ועט. אני אלמד אותך איך ללמוד".
אחד היסודות היה מה שנקרא אצלם "ללכת עם תורה". לא לקרוא תורה בליקוטי מוהר"ן ולהמשיך מיד לתורה הבאה. בוחרים תורה אחת שנוגעת לנושא שאדם עובד עליו, ונשארים איתה תקופה. קודם כול משננים אותה. אחר כך מתחילים לשאול שאלות – ולכתוב כל שאלה. מדוע רבנו השתמש דווקא במילה הזאת? מדוע הדברים מופיעים בסדר הזה? מה הקשר בין שני חלקי התורה?
אחר כך פותחים את כל המקורות שרבי נחמן מפנה אליהם: פסוקים, גמרא, מדרשים, זוהר. הרב התייחס אל ההפניות הללו כמעט כמו אל "קישורים": רבי נחמן שולח אותך מכאן לעוד מקום בתורה, ושם מחכה לך חלק נוסף של התמונה.
אחר כך פותחים גם את המושגים. אם התורה עוסקת ב"מלכות" – מהי מלכות בספרי הקבלה והחסידות? אם היא עוסקת בחכמה – מהי חכמה? וכל הזמן לא שוכחים להתפלל. ליקוטי תפילות מלווה את הלימוד, וההתבודדות מלווה אותו.
"כי מבחינת הרב, הלימוד הזה לא היה תרגיל אינטלקטואלי", מסכם הרב ליפו. "כשיהודי באמת 'הולך עם תורה', התורה מתחילה ללכת איתו. פתאום אירוע שהוא פוגש במשך היום מאיר לו משפט שלמד. שיחה עם אדם עונה לו על שאלה שכתב. המציאות נעשית חלק מבית המדרש".
ואז, אחרי כל העבודה הזאת, היה מגיע השלב שהרב אהב במיוחד: ליקוטי הלכות. רבי נתן סידר את תורות רבי נחמן לפי סדר השולחן ערוך, והרב בזאנסון ראה בכך את השלמת המעגל – מהתורה אל ההלכה, מהרעיון אל המעשה.
0 תגובות