טור חריג שפורסם השבוע בערוץ אל-ג'זירה הקטרי חושף את הפער העצום בין התמונה המוצגת לעולם לבין המציאות הקשה ברצועת עזה. עיתונאי ערבי תושב הרצועה מתאר כיצד בתי קפה נוצצים ומסעדות יוקרה שצצו במהלך המלחמה משקפים לא חזרה לשגרה, אלא דווקא את הכישלון הצורב של העזתים במלחמה.
על פי הטור, ישראלים משתמשים בתמונות של בתי הקפה המפוארים כדי לטעון שהחיים בעזה חזרו למסלולם ושהסבל הוא הגזמה. אולם העיתונאי, שביקר במקומות אלו, טוען כי המציאות מאחורי האורות המנצנצים היא סיפור על חורבן, פערי מעמדות אדירים וניצול של המלחמה.
מעמד חדש של מתעשרי מלחמה
העיתונאי מתאר כיצד ביקר בעיר עזה לראשונה מאז תחילת המלחמה. ההרס שנחשף לעיניו היה מזעזע - ערמות הריסות בכל פינה, רחובות שלא ניתן לזהות. אך לפתע הגיע למתחם של בתי קפה חדשים שלא היו קיימים לפני המלחמה, שהשאירו אותו המום עוד יותר מההרס עצמו.
בלתי נתפס: משמרות המהפכה משגרות "דד-ליין" חדש לטראמפ
"אלו לא היו מבנים זמניים או מאולתרים", כותב העיתונאי. "הם נבנו מחומרים יקרים, צבועים בקפידה, מרוהטים בספות וארונות יוקרה, עם חזיתות זכוכית ותאורה נוצצת". התחושה של פאר בלב החורבן הייתה סוריאליסטית, אך המקומות האלו אינם סימן לחזרה לשגרה - הם עדות לאנומליה של המלחמה.
על פי הטור, המלחמה יצרה בעזה מעמד חדש של עשירים - כאלו שהתעשרו מפעילות בשוק השחור, הברחות, ביזה ואגירת סחורות בזמן המחסור הקשה ביותר. העושר הזה צף כעת על פני השטח בדמותן של מסעדות היוקרה הללו. במקביל, הרוב המוחלט של אוכלוסיית עזה צנח לעוני מחפיר.
60 שקל לארוחה - פי שלושה מלפני המלחמה
העיתונאי מספר כיצד, מכיוון שלא יכול היה להרשות לעצמו את בתי הקפה המפוארים, המשיך למסעדה צנועה יותר שהיה נוהג לבקר בה עם חברים לפני המלחמה. הכניסה לשם הרגישה כמו חזרה בזמן - אותם כיסאות, אותם ריחות מוכרים.
הוא הזמין את מה שתמיד הזמין: ראפ עוף, סודה וסלט קטן. החשבון הגיע ל-60 שקלים - פי שלושה ממה ששילם לפני המלחמה, בתקופה שבה למשפחתו עוד הייתה הכנסה נורמלית. יחד עם דמי הנסיעה במונית שיתופית לעיר, 15 שקלים לכל כיוון, הביקור עלה לו הון. "הרגשתי אשם על כך שבזבזתי את הכסף הזה רק כדי לקנות לעצמי רגע של נורמליות", כותב.
כשמזג לעצמו את השתייה, חשב על החברים שהיו יושבים איתו כאן פעם: 'רמה' שנהרגה במהלך המלחמה, ו'רנאן', שהצליחה לברוח לבלגיה. "ישבתי שם לבד, נאחז בזיכרונות בתוך האפור של הריסות עזה, מול האורות של בתי הקפה שמופעלים על ידי גנרטורים רועשים", מתאר.
"המלחמה הרסה הכל - גם את חייהם של אלו שהרוויחו ממנה"
העיתונאי מסכם בקביעה חדה: "אלו שיכולים להרשות לעצמם ללכת לבתי קפה זוכים להפוגה קצרה מהזוועות, אבל הרגעים האלו תמיד מלווים בחרדה מהחזרה לרחובות המופצצים ולטראומה שמחכה בחוץ".
הוא ומשפחתו חיים כיום באוהל שהקימו ליד הריסות ביתם במחנה נוסייראת. איבדו את מקור פרנסתם, והחיים הנוחים שהיו להם הם כיום זיכרון רחוק ומטושטש. "המלחמה הזו הרסה הכל - גם את חייהם של אלו שהרוויחו ממנה", כותב. "שום כמות של בתי קפה נוצצים לא תוכל למחוק את המציאות הזו או להחזיר את מה שבאמת אבד לנו: החיים עצמם".
0 תגובות