האם תהיתם אי פעם מדוע פוליטיקאים רדיקליים מצליחים לעורר נאמנות עמוקה כל כך בקרב תומכיהם? מתברר שהסיבה אינה רק באידאולוגיה או במדיניות שהם מציעים, אלא בעיקר בתחושת המשמעות שהם מעניקים. מחקר חדש שפורסם בכתב העת European Journal of Social Psychology מגלה: הסוד טמון בתחושת חשיבות ומשמעות אישית שמנהיגים קיצוניים מצליחים לעורר.
המחקר מצביע על כך שהצורך האנושי להרגיש בעלי ערך ותכלית נענה טוב יותר כאשר מוצגת מטרה דחופה, כוללת ומהותית (טרנספורמטיבית) – בדיוק כפי שמנהיגים רדיקליים נוהגים להציג את מטרותיהם. תומכים חשים שמעשיהם חשובים יותר, שהם חלק ממשהו גדול, ולכן נוצרת אצלם מחויבות רגשית עמוקה. לעומתם, מנהיגים מתונים – על אף הריאליזם שלהם – לא תמיד מצליחים לעורר את אותו הדחף הפנימי.
במהלך המחקר השתתפו יותר מ-2,100 איש, מחמישה סקרים שונים שנערכו בארצות הברית (בזמן בחירות 2016 ו-2020) ובפולין (בבחירות 2023). הממצאים היו ברורים: ככל שהמועמד נתפס כרדיקלי יותר, כך גברו תחושת המשמעות האישית של תומכיו והנכונות שלהם לפעול למען המטרה. הם נטו להשתתף בקמפיינים, להקדיש זמן ואנרגיה – ואף היו מוכנים לשלם מחירים אישיים.
מרתק במיוחד לראות שגם כאשר המועמד נכשל, כמו במקרה של ברני סנדרס ב-2016, תחושת המחויבות נותרה חזקה – כל עוד הרעיונות נתפסו כמשמעותיים.
בפולין ננקטה גישה ניסויית: חלק מהמשתתפים קראו כתבה מדומה שבה מפלגתם תוארה כרדיקלית, וחלק אחר קיבלו גרסה מתונה. התוצאה הייתה חד-משמעית: הצגת מפלגה כרדיקלית הגבירה את תחושת חשיבות מטרותיה, העצימה את המשמעות האישית של התומכים והובילה לעמדות פעולה ברורות יותר.
באופן מסקרן, גם בקבוצה שקיבלה את הגרסה המתונה – לא מעט מהמשתתפים זכרו את המפלגה כרדיקלית, מה שאולי מרמז גם על התנגדות פסיכולוגית לתפיסה של מתינות – כאשר היא עלולה לפגוע בתחושת ההשקעה האישית.
כך או כך, כאשר מנהיגים פוליטיים נתפסים כמי שנלחמים עבור שינוי עמוק, הם מצליחים לגעת בלב – ולחבר את הציבור לתחושת משמעות ומטרה. ומשם הם שואבים את התמיכה של הציבור.
0 תגובות