ביקורו של נשיא ארגנטינה חבייאר מיליי בהיכל ישיבת חברון, עורר הדין נרחבים בעולם התורה, וזכה כמובן גם לסיקור בתקשורת הכללית בישראל. אין ספק כי מדובר בציון דרך היסטורי עבור עולם התורה, זה העומד בחזית המתקפות התקשורתיות בשנים האחרונות.
החלטת הנשיא הגוי, לבוא כשכיפה על ראשו דווקא להיכל הישיבה מהגדולות בעולם, אינה דבר של מה בכך וברור כי לביקור יהיו השלכות כלכליות. מי שניצח על הביקור הנשיאותי היו ראשי הישיבה ובראשם רה"י חבר מועצת גדולי התורה הגר"ד כהן.
דווקא בשל כך מצער היה לקרוא ולראות כי גורמים מתוך המחנה החרדי בחרו להטיף מוסר, לא פחות, ממקום שבתם על המקלדת הביתית או על המכשיר הנייד, לגדולי התורה ראשי ממלכת התורה בגבעת מרדכי.
האמנם כאב אמיתי על "ביטול תורה" שנגרם כביכול, הוא זה שפרץ מאותיות המקלדת? מהיכן העזות והחוצפה (ואני לא מכוון את דבריי לאדם כזה או אחר, בעיקר בשל התהודה לה זכו דברי הביקורת) לבקר את גדולי ישראל בכלל, והנהלת ישיבה בפרט? המודעים אתם לכובד המשא המונח על כתפיהם של ראשי הישיבות? היש לכם מושג מהו "ביטול תורה"?
מתי לאחרונה ישבתם ללמוד דף גמרא, שאתם מלהגים על ראשי ישיבות וגדולי תורה, גדולי מרביצי התורה, אלו שכל מהותם היא להגדיל תורה ולהאדירה, להם אתם מטיפים מוסר? אותם אתם באים לחנך וללמד אותם על "ביטול תורה"? היודעים אתם מהו לימוד תורה לשמה, בבואכם להטיף על ביטולה של התורה?
את הדברים אני כותב בכאב עצום. אינני בא "לחנך" את התקשורת החרדית, ואינני בא לחנך בכלל, אבל אולי כדאי שנכנס לקצת פרופורציה והכרת מקומנו בהיררכיה התורנית בטרם נטיף לגדולי האומה. קצת צניעות.
0 תגובות