קובץ תורני חרדי חשף את זהותו של הגדול האלמוני שכתב הגהות על ספר "הביאור" לתורה של המשכיל משה מנדלסון. מדובר במרן הגר"ח מוולוז'ין זצוק"ל, תלמידו של הגר"א ומייסד ישיבת וולוז'ין.
החשיפה פורסמה[1] במפעל העולמי "תורה שבכתב" גיליון תמוז תשפ"ה בעריכת הרב אברהם בנימין מאיר בוים, שערך תחקיר מקיף בעניין ספר הביאור והביא מקורות לרוב שנידון לשריפה או גניזה.
הסיפור התפרסם לפני מספר שנים בעיתון "המודיע" כמעשה מבהיל: החפץ חיים הופיע בחלום לבתו והורה להוציא את ספר הביאור מבית בנה רבי הלל זקס. הרקע היה כאשר סוחר עתיקות בוגר ישיבת חברון מצא חומש עתיק עם מאות הגהות והערות של גדול ישראל בשוליו ופנה לר' הלל זקס לעצה.
ב'המודיע' לא צוין מי הגדול שכתב ההערות על מנדלסון.
בנו של ר' הלל זקס, עד למעשה, סירב לגלות לכותב השורות את השם ורק הבהיר שמדובר ב"אחד מגדולי ישראל ממש".
כעת עם פרסום התחקיר ב'תורתי' מאת הרב בוים, הפאזל הושלם, ונודע שהגר"ח מוואלזין הגיה והעיר את ה'ביאור' של משה מנדלסון.
הגר"ח מוולוז'ין מוגדר כאבי הישיבות והיה דמות מרכזית בעולם התורה הליטאי. הוא ייסד את ישיבת וולוז'ין שהפכה למרכז הלימוד הגדול ביותר בעולם היהודי. חיבוריו כמו "נפש החיים" השפיעו על דורות של תלמידי חכמים.
משה מנדלסון נחשב לאבי ההשכלה היהודית המודרנית. נולד במשפחה עניה בדסאו שבגרמניה ועבר לברלין כנער צעיר. למד פילוסופיה ומתמטיקה באופן עצמאי לצד לימודי תורה. הפך לפילוסוף מוכר בחברה הגרמנית ונחשב ל"סוקרטס של ברלין".
מנדלסון פעל להשכלת יהודי גרמניה ולשילובם בחברה הכללית תוך שמירה על זהותם היהודית. יצירתו המרכזית, תרגום התורה לגרמנית באותיות עבריות הכולל פירוש המכונה "הביאור", נועדה ללמד יהודים גרמנית תקנית ולחשוף אותם לפרשנות רציונלית.
גישתו עוררה התנגדות בקרב חלק מגדולי ישראל שחששו שההשכלה תוביל להתבוללות. אכן, רבים מצאצאיו התנצרו, הגותו נאסרה לחלוטין בעולם החרדי בדורות שלאחריו, וספרו בימינו לא מצוי בהיכלי הישיבות, ונלמדת בעיקר באוניברסיטאות.
[1] עם הפניה לספר 'אוצרות הסופר', כב, קה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
0 תגובות