הרב חיים יהודה לייב אוירבך נולד בירושלים בד' בטבת ה'תרמ"ז, לאביו הרב אברהם דב אוירבך, שכיהן כרב בצ'רנוביץ למעלה משלושים שנה, בצעירותו התחנך רבי חיים יהודה לייב בישיבות ירושלים, ובגיל 18 בלבד הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין.
לאחר נישואיו עם צביה, בתו של הרב שלמה זלמן פרוש (אחד ממנהיגי ומבוני היישוב בירושלים החדשה), החל ללמוד קבלה אצל הרב שמעון צבי הורביץ.
בשנת ה'תרס"ו, כשהיה עדיין בן פחות מעשרים שנה, ייסד רבי חיים יהודה לייב יחד עם הרב שמעון צבי הורביץ את ישיבת המקובלים "שער השמים". הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו לביסוס הישיבה, ואמר עליה כי "כל חיי בכל נימי נפשי קשורים בה, וזה כל ישעי וחפצי לראותה ברוממותה שתהיה לאור מזהיר ומבהיק בארץ הקודש, ותל-תלפיות לכל תלמיד חכם ברחבי תבל". ישיבה זו הפכה במהרה למרכז ללימוד הקבלה האשכנזי בירושלים.
בהמשך חייו, פעל רבי חיים יהודה לייב רבות למען הכלל. בשנת ה'תרע"ו (1916) התמנה להיות סגן קונסול פרס, תפקיד בו השתמש כדי להגן על יהודי הארץ מפני רודנות העות'מאנים באמצעות הענקת דרכונים פרסיים. כאשר הדבר נודע לשלטונות הטורקיים, הוא נידון למוות שלא בפניו ונאלץ להסתתר למשך מספר חודשים. במחבואו הוא חיבר חלק גדול מחידושיו, שלימים היוו חלק מספרו "חכם לב". עם אובדן שלטון הטורקים בירושלים, הוא יצא ממחבואו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה הרב אוירבך חבר באספת הנבחרים הראשונה, וממייסדי "מפעל התורה". למרות השתייכותו ליישוב הישן, הוא קיבל באהדה מסוימת את הציונות והעלייה לארץ והיה מקורב לרב קוק, אך במקביל היה מקורב גם לרבני הקנאים. לצד ישיבת המקובלים, ייסד בשנת ה'תרפ"ח (1928) תלמוד תורה "שער השמים" לבני עדות המזרח וכן כולל אברכים ללימוד תורת הנגלה. הוא אף יצא למסע גיוס כספים ממושך בארצות הברית בשנת ה'תרצ"א, שנמשך למעלה משנתיים, כדי להציל את הישיבה מסכנת פשיטת רגל.
רבי חיים יהודה לייב אוירבך הותיר אחריו משפחה מפוארת. מבניו נודע במיוחד רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיה ראש ישיבת קול תורה ונחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים. כמו כן, בתו לאה נישאה לחתנו הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, שהתפרסם כ"המגיד הירושלמי".
רבי חיים יהודה לייב אוירבך זצ"ל – עובדות והנהגות
חייו של רבי חיים יהודה לייב היו שזורים במסירות נפש עמוקה ללימוד הקבלה ולכלל ישראל. חתנו, רבי שלום שבדרון, סיפר על מעשה שהיה ביסוד ישיבת "שער השמים" בגיל צעיר:
באותו בוקר שבו נוסדה הישיבה, הלך רבי חיים לייב לכיוון הדלת האחורית במקום לבית הכנסת. כשחזר הביתה תוך עשרה רגעים, הוא היה עם רבי שמעון לידר זצ"ל. הם ביקשו "לחיים", לגמו משקה, רקדו סביב השולחן, ורבי חיים לייב ליווה את אורחו. הרבנית, שהייתה משתוממת, תבעה ממנו הסבר.
רבי חיים לייב סיפר לה שבשנתו חלם שראה שני אנשים מבהיקים, ואחד מהם אמר לו: "היות וכתוב בספר הזוהר שבשעה שיתגלה לימוד הקבלה יבוא המשיח והזמן מתקרב, באנו אליך שתראה להיות אחראי לפתוח ישיבה שילמדו שם קבלה". כשהתעורר, חשב לשתף את רבי שמעון לידר בחלום, והנה ראה את רבי שמעון הולך לקראתו, כשזה האחרון סיפר שאף הוא חלם את אותו חלום – וכך נפתחה ישיבת המקובלים.
בתו, הרבנית שבדרון, סיפרה גם על מסירותו המוחלטת לצרכי הישיבה על פני צרכיו האישיים. כאשר חובות הישיבה האמירו עד כדי הגעה למצב של "הוצאה לפועל" ופרסום מודעה למכירת רהיטים משומשים מבית משפחת אוירבך, בכל זאת שמחת התורה לא הושבתה בבית.
באחד מערבי הפסחים, שב רבי חיים לייב הביתה בפנים מאירות, ומסר בשמחה: "ברוך השם הצלחתי להשיג תמיכה לכל האברכים מ'שער השמים' עם כל הקושי שהיה כרוך בכך". אשתו של רבי חיים לייב ישבה והחלה לבכות, ושאלה: "והילדים שלך מה יהיה איתם?". רבי חיים לייב נרעש והשיב: "אוי אוי שכחתי לגמרי", ורץ מיד להשיג הלוואה נוספת לפני זמן שריפת חמץ.
רבי חיים יהודה לייב גם ביאר את מהות מחשבת האדם על פי תורת הבעש"ט (שבמקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא) : הוא הסביר מדוע בליל יום הכיפורים אומרים ברוך שם כבוד בקול רם – כי אף שהבטן שבעה, חושבים רק על הצום ונחשבים כמלאכים. ואילו במוצאי יום הכיפורים, כשאומרים זאת בלחש, אף שהגוף מקודש בתענית ותפילה, אם האדם חושב כבר על האכילה, אינו נחשב כמלאך, כיוון שעיקר מהות האדם תלויה היכן מחשבתו.
הרב חיים יהודה לייב אוירבך נפטר בירושלים בכ"ח באלול ה'תשי"ד כשהוא בן כ-67. והובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים.
0 תגובות