קשרי אהבה נסתרים ונפלאים היו בין ה'אור החיים' הקדוש לבעל שם טוב הקדוש, ובמהלך שנת תק"ג התרחש אירוע מופלא שמגלה את עומק הקשר הרוחני ביניהם.
בשבת פרשת פנחס, בזמן סעודה שלישית בעיירת מזיבוז הרחוקה, הלך הבעל שם טוב הקדוש ליטול את ידיו לסעודה, והתעכב שם זמן רב מהרגיל. לאחר שברך המוציא ואכל כזית חלה, אמר משפט אחד קצר: "כבה הנר המערבי".
הבעל שם טוב הקדוש היה נוהג למעט בדיבור בשבת, ותלמידיו חיכו למוצאי שבת כדי לשאול אותו על משמעות המילים האלו. הסביר להם הבעש"ט: "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים' הוא הנר המערבי, ובשעת סעודה שלישית ידעתי כי נפטר, לכך הייתה כוונתי".
הכוונה שהתגלתה
שאלו אותו התלמידים: כיצד יודע זאת? ענה להם הבעש"ט הקדוש: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל פעם רק לאדם אחד. כל ימי השתדלתי להשיגה ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו הייתה ברשותו של ר' חיים בן עטר".
"היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית, נתגלתה לי פתאום כוונה זו" - המשיך הבעש"ט - "כך ידעתי כי ה'אור החיים' הקדוש כבר אינו בין החיים". לאחר שבועיים התגלה שאכן נכון הדבר.
ניסיון לזרז את ביאת המשיח
הקשר בין שני הצדיקים היה עמוק הרבה יותר ממה שנראה לעין. במהלך שנת תק"ג שלח הבעל שם טוב הקדוש את גיסו רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל, כדי לבדוק עבורו את האפשרות לפגוש את ה'אור החיים' הקדוש.
הסביר הבעש"ט הקדוש שנשמתו מנפש דוד דאצילות, ונשמת ה'אור החיים' הקדוש היא מרוח דוד דאצילות. רצה הבעש"ט הקדוש שיתקשרו נפש ורוח יחדיו, ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות - והגאולה הייתה מגיעה.
רבי גרשון נסע לארץ ישראל, ושאל את ה'אור החיים' הקדוש בשם גיסו: האם אם הבעש"ט יעלה לארץ, הם יפגשו ויביאו יחדיו את המשיח?
ענה לו ה'אור החיים' הקדוש, שיכתוב לבעל שם טוב הקדוש: כשהוא רואה בעולמות העליונים את צלם דמות תבניתו, האם הוא רואה את כל איבריו ודיוקנו, ואם לא. השיב הבעש"ט הקדוש, שאינו רואה את עקביו.
שלח ה'אור החיים' הקדוש להודיעו, שלא יסע כי לשווא תהא טרחתו. המכתב לא הגיע לבעל שם טוב הקדוש, והוא יצא במסירות נפש רבה למסע לכיוון ארץ ישראל, וידוע שלבסוף חזר למזיבוז, כי לא צלחה דרכו.
מאמרות הבעש"ט הקדוש
ה'אור החיים' הקדוש אומר שמכאן למדים, שקודם שהאדם מרגיש את הצער, הקב"ה מצטער בצערו. הקב"ה מכיר ומצטער בצערך עוד לפני שאתה צועק אליו שיצילך, ועל כן נאמר: "כי ידעתי את מכאוביו" - בלשון יחיד, כי הקב"ה מצטער בצער של כל אחד ואחד מישראל.
מאהבת ה' הרבה לבניו, הוא מגלה את רחמיו הרבים ועושה לאדם לפנים משורת הדין, ומצילו מיד נוגשיו. אף שלא מכבודו וגודלו של אל עליון לרדת, הקב"ה ברחמיו הרבים ממעט כבודו ויורד להציל את האדם לפנים משורת הדין.
הקב"ה מוותר על כבודו ומציל את האדם, וכך ראוי לכל אחד לנהוג - לוותר על כבודו כדי להרבות בכבוד שמים, לנהוג במידות הרחמים של ה' יתברך. המרבה שלום הקב"ה שמח בו, ומידה כנגד מידה לא מקפח שכרו.
כמה הקב"ה אוהב אותך?
ה'אור החיים' הקדוש אומר שניתן לבאר את הפסוק "כאשר ידבר איש אל רעהו" על דרך "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם". כי הלבבות ישכילו בנעלם, אם לאהוב ואם לשנוא - לב מבין לב.
אם תרצה לדעת כמה הקב"ה אוהב אותך, תוכל להבין זאת ממנהג אדם עם חברו. כפי שליבך אוהב את חברך, כך לב חברך אוהב אותך. כמו כן, דיבר ה' פנים אל פנים, ומעתה יבחין אדם מה הוא עם קונו - אם לבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו, הנה זה סימן כי ה' אוהבו.
לעיתים קשה לאדם להבין שהיסורין הם לטובתו, ולכן האדם לא מרגיש שהקב"ה אוהב אותו. "ה' אלוקיך מיסרך" - טבוע בטבע אנוש, שכמו שאב מייסר את בנו כדי שישוב אליו, על אף שיסורי הבן כואבים לאב, לעיתים אין דרך אחרת לגרום לבן לשוב לאביו אלא בדרך זו.
הקב"ה מייחד שמו עליך "להיותו אלוקיך - שנתייחד שם אלוהותו עליך", ולכן לעיתים צריך לייסרך מאהבתו אליך. הקב"ה אוהב כל אחד מישראל אהבת עולם, כפי שאומר הקב"ה: "אהבתי אתכם אמר ה'" - והתכוון לכל אחד ואחד מאיתנו.
אומר הבעל שם טוב הקדוש, שאהבת ה' לכל אחד מבניו גדולה יותר ממה שאב אוהב את בנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו. שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, שפע ברכות וישועות, אמן.
0 תגובות