בדף היומי מסכת עבודה-זרה דף מ"ח הגמרא דנה באיסור אשרה. איזו היא אשרה סתם? כיצד יודעים אם אילן מסויים הוא עדיין עבודה זרה? אמר רב: כל שכומרים של עבודה זרה יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה, משמע שהם סבורים שהיא מוקדשת לעבודה זרה.
ושמואל אמר: אפילו אומרים אנשים: התמרים האלה של אילן זה הולכים לבית נצרפי (מין עבודה זרה) — הרי האילן אסור, היות שמטילים אותם למקום שעושים שיכר ושותים את אותו שיכר ביום אידם
מבואר כאן שהיו רגילים להביא התמרים פירות הדקל לעבודה זרה, והיינו אשרה שאסרה תורה.
ובתוס' מנחות (דף ע"א) הביאו ממדרש שהדקל הוא בעל תאוה גדול.
וכתב הגאון הרוגוצ'בי (שו"ת צפנת פענח ורשא סי' רנ"ח) שזהו מה שאמרו חז"ל (סוכה ל"ב ע"ב) אמר רבי מריון כו' משום ר' יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם, ועולה עשן מביניהם וכו', וזו היא פתחה של גיהנם.
ומהו שני תמרים אלו, אלא זהו שני החטאים הגדולים ביותר, עבודה זרה - כמבואר כאן, שהיו רגילים להקריב תמרי הדקל לע"ז, ויצה"ר של תאוה ועבירה - כמבואר במדרש הנ"ל שהדקל יש לו תאוה גדולה.
וכתב הגאון חתם סופר:
דיש לבאר ע"ד דרוש אגדה, כלפי שאמרו חז"ל פ' במה בהמה, שהאנשים שקיימו התורה מאל"ף עד תי"ו, ונענשו על עוון תוכחה שלא מיחו, ואמרו עוד במס' שבת "היו שריה כאילים לא מצאו מרעה", מה אילים ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף שריה שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא מיחו זה בזה, וי"ל הני ציני הר הברזל רומז לאלו שראשו של זה מגיע לעיקרו של זה ונושא פנים ואינו מוחה, ומ"מ כשרות הם שקיימו התורה מאל"ף עד תי"ו, והם בפתחה של גיהנם על שלא מיחו, עכ"ד.
0 תגובות