עבודה-זרה דף נ' | לא הכל זה כסף, ומי באמת נקרא בנש"ק?

בדף היומי מסכת עבודה-זרה דף נ', אנו עוסקים במעלתו של רבי מנחם ברבי סימאי, אותו מכנה הגמרא בתואר: "בנן של קדושים", וזאת משום שלא הסתכל בצורה שהייתה על המטבע.

בספרי המוסר והיראה כתבו: שהנה ידוע שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים שלהם היינו שרק אותו 'בן' שמתנהג בדרך אביו נקרא 'בן' אבל אם מתנהג בדרך חדש אינו ראוי להיקרא בן לאביו ובזה פירשו הא דאמרו חז"ל בגמרא בע"ז דף נ' ע"א מאן נינהו בנן של קדושים מאן דלא מסתכל בצורתא דזוזא וקשה וכי אם הוא יודע צורתא דזוזא לא היה יכול אביו להיות קדוש? והרבה פעמים ראינו קדושים ובניהם אינם במדריגתם.

אלא שכוונת הגמרא 'מאן נינהו בנן של קדושים' ר"ל מתי נוכל לכנות לבנים לבנן של קדושים? כי אף שהם בניו לא נוכל לכנותן בנן של קדושים רק אם גם הם הולכים בדרכיו והרי שאם לא היה מסתכל בצורתא דזוזא כי אז ראיה שהוא הולך באמת בדרך אבותיו וראוי לקראו בן לאביו.

בעלי תמר גיטין (ו,ז) כותב שמלשון הרמב"ם (שמיטה ויובל יג,יג) עולה שכל אדם יכול להתקדש קדש קדשים, אבל צריך לומר שלא כל אדם יכול לזכות לתואר "איש קדש הקדשים", ורק הוא זכה לתואר זה מפני שהימנעות מלהביט בצורת מטבע הוא דבר כמעט בלתי אפשרי, שהרי בכל שעה מצויים מטבעות ביד כל אדם. וזו מעלתם של יחידי סגולה.