בדף היומי במסכת זבחים (דף ל"ט) מבואר כי ייעודו המרכזי של שעיר ראש חודש הוא לכפר על עבירות שאין בהן ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. דוגמה לכך היא אדם שבא אל המקדש בטומאה ואינו יודע שבא למקדש ואף אינו יודע שהוא טמא, וזהו מצבו הן בשעה שנכנס והן בשעה שמתכפר.
עניינו המיוחד של שעיר ראש חודש מתבטא בדברי חז"ל הסתומים (חולין ס:), שאמרו: "אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". רבינו יהודה בר יקר (בפירוש התפילה והברכות בברכת אתה יצרת, עמ' קלח) התמודד עם קושיית המפרשים בדבר שייכות ענין כפרה אצל הקב"ה.
לפי ביאורו של רבינו יהודה בר יקר (הכלי-יקר), הפירוש העיקר הוא שאין הכפרה על הקב"ה כלל, אלא היא על הלבנה. הקרבן הוא "קרבן ניקוי וקינוח", שמטרתו "לקנח את בושתה של הלבנה על שמעטתיה". ומכיוון שישראל מונים את חודשיהם על פיה, יש להם לכבדה בשל חלישות דעתה. לכן, האמירה "הביאו כפרה עלי", שמשמעה לכאורה שהכפרה היא על הקב"ה, אין זה פירושה הנכון, ולעולם הכפרה היא עליה.
חז"ל קישרו זאת לשאלתו של ר"ש בן לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח טו) 'לה"'. תשובת הקב"ה הייתה ששעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
השאלה עולה מדוע אין לחשוש בקרבן זה שהוא יחשב כחולין בעזרה, שהרי אינו בא על חטא ידוע. על מנת ליישב חשש זה, נאמרו הדברים בנוגע לייחוס הקרבן לבורא עולם.
הקב"ה הצהיר: "אני יודע שיש בכם טהור שאכל הטמא". ולכן, אף על פי שהשעיר בא על חטא שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף אין הוא נחשב לחולין בעזרה. המענה הוא "עלי תסמוכו", שכן הקב"ה יודע שחטאו. שעיר של ראש חודש זה מכפר על טהור שאכל הטמא.
0 תגובות