אלה שזכו להיות שם, בימי תפארתה של ישיבת פורת יוסף לפני כשלושים שנה, עודם נושאים בליבם געגוע עמוק לדמויות ההוד והקדושה שמילאו את בית המדרש. דור של ענקי רוח - הרב יהודה צדקה, הרב בן ציון אבא שאול, הרב עזרא עטיה, הרב עובדיה יוסף - אשר אור תורתם האיר לכל עבר.
ובתוך אותם גדולים, היה גם אחד מן הצנועים שבחבורה. דמות נסתרת, שישבה בפינת בית המדרש בלבוש פשוט כאחד האדם, ושקעה בעומקה של תורה בעיון ובהתמדה מופלאה. זה היה הרב הקדוש, המקובל חכם ששון מזרחי זצוק"ל, אשר היום חל יום פטירתו.
רק הבחורים שזכו לשוחח עמו בלימוד, הבחינו כי לפניהם עומדת דמות גדולה באמת - אדם המסתיר את עוצם גדלותו מאחורי פשטות נדירה וענווה עמוקה. לעיתים, בענווה יתירה, היה ניגש אל מרן ראש הישיבה, הרב יהודה צדקה זצ"ל, ומעלה לפניו את קושיותיו.
כך הכיר ראש הישיבה בגדלותו הנסתרת. לא חלף זמן רב, והוא ביקש ממנו ללמוד עמו בחברותא. הרב מזרחי נענה לבקשה, ומאז, במשך קרוב לשלושים שנה, יום אחר יום, ישבו השניים ולמדו יחד בעקביות ובדבקות שאין לה שיעור.
כאשר תלמידי הישיבה היו שבים לביתם, הייתה נותרת בבית המדרש אותה “חברותא” מופלאה - הרב מזרחי והרב יהודה צדקה זצ"ל, ושקעו בעומק תורת הנסתר בדבקות עצומה. הקפדתם הייתה גדולה עד מאוד שלא יוודע הדבר לאיש. לפניהם היו מונחים ספרי קבלה, אך לצידם הונחו גם גמרות פתוחות; וכאשר נכנס אדם לשאול שאלה, היו ממהרים לכסות את ספרי הקבלה בגמרא, כאילו עוסקים הם בלימוד הנגלה - וכך הסתירו את עיסוקם בנסתרות.
כאשר נוסדה ישיבת המקובלים “אמת ושלום”, ביקשו ממנו למסור שיעורים. אך כדרכו בענווה ובבריחה מן הכבוד, סירב בתחילה, שלא להתפרסם. רק לאחר הפצרותיהם של גדולי הרבנים, נענה והסכים ללמד.
צניעותו ניכרה בכל אורחות חייו. ביתו היה קטן ופשוט - שלושים ושמונה מטרים בלבד, כאשר המטבחון והשירותים מצויים מחוץ לבית. גם הריהוט היה בסיסי וצנוע, ללא כל מותרות - רק ההכרחי ביותר. ואף על פי כן, היה הרב מלא שמחת חיים וברכה פנימית.
מנהגו היה שלא ליהנות מן הצדקה בעבור תורתו, כשיטתו של הרמב"ם, ועל כן עבד לפרנסתו בהגהת סת"ם, מלאכה שבה היה בקי גדול. ואף בזה הקפיד שלא להרבות בעבודה, אלא הקדיש לכך שעות מעטות בבוקר בלבד, כדי שעיקר זמנו יהיה מסור ללימוד התורה, אף שפרנסתו הייתה בצמצום.
הקפדתו שלא ליהנות מאחרים הייתה מופלגת. מעולם לא שתה אפילו כוס מים בבית המדרש, גם בימי הקיץ הלוהטים. פעם, לאחר שעות לימוד רבות בחום כבד, הפצירו בו חכמי הישיבה לשתות מפני הסכנה, ולבסוף, מפני כבודם בלבד, לגם מעט מים. גם כאשר הגיע ללמוד, סירב שיביאו לו ספסל לשבת עליו; היה קם ולוקח בעצמו. ואף כאשר הקדימו בחור והביא לו ספסל, החזירו למקומו, ושב ונטלו בעצמו.
כאשר סיימו יחד את לימוד הש"ס, ערך ראש הישיבה, הרב יהודה צדקה זצ"ל, סעודת סיום בביתו, בהשתתפות גדולי הרבנים. אך בתום הסיום, קם הרב מזרחי ופנה לצאת, מבלי להישאר לסעודה. ראש הישיבה מיהר אחריו והפציר בו להישאר לסעודת מצווה, אך הרב סירב, משום שלא רצה ליהנות מאחרים. הבין ראש הישיבה את סיבת סירובו, ועמד והפקיר את ביתו בפני שלושה. רק אז נאות הרב לטעום מעט, ומיד שב לביתו.
אהבתו לעם ישראל הייתה גדולה ועמוקה. הוא שמח בשמחתם וחש בצערם באמת ובתמים. כאשר היו פוקדים את ביתו לבקש עצה וברכה, היה מקשיב בנחת ובקשב רב, ונושא את כאבו של הזולת כאילו היה זה כאבו שלו.
לרב לא היו ילדים, ולכן לכל מי שמבקש להתפלל ולהיות זכאי לברכתו, זו זכות גדולה לפנות אליו - הוא יפעל וייתן מענה מכל הלב כאילו מדובר בילדיו.
הוא נפטר ביום ז' בניסן ה'תשנ"ח. יהי זכרו ברוך.
הדליקו נר לעילוי נשמתו - חכם ששון עבדול עזיז בן צחלה, ובקשו כל אשר על ליבכם.
הכתבה נכתבה בסיוע ספרו "הארי במסתרים", המספר את מסכת חייו של הרב ששון מזרחי זצ"ל.
0 תגובות