המונים ליוו אתמול (ראשון) למנוחות את הרבנית מרת דדה דבדה ע"ה, אמם וסבתם של רבני משפחת דבדה, ובראשם בנה הגדול, יבדלחט"א הפוסק הגאון רבי יעיש דבדה מבית שמש. המנוחה השיבה את נשמתה לבוראה בגיל 84.
מסע הלווייתה יצא מבית הלוויות הספרדי להר המנוחות בירושלים, שם נטמנה בחלקת "המערביים" לצד בעלה זצ"ל, בהשתתפות מאות יוצאי חלציה, רבנים ותלמידי חכמים.
מבית היוצר של גדולי מרוקו
הצדקת המנוחה ע"ה נולדה ביום ל"ג בעומר שנת תש"ב בעיירת המקובלים "אקא" שבדרום מרוקו, לאביה הצדיק רבי אברהם אסרף זצ"ל, בן למשפחה מכובדת ביותר בעיירה, אשר אחיו – הצדיקים רבי יוסף ורבי יצחק זצ"ל – שימשו כראשי הקהל.
אמה, הצדקת מרת אסתר ע"ה, נהגה להתענות מפעם לפעם תענית הפסקה (ששה ימים וששה לילות רצופים). היא שימשה כמיילדת של העיירה אקא, והייתה נכדתו של הרה"ק רבי יעיש בוגאנים זיע"א, רב ואב"ד של העיירה תאמאנארת שבמרוקו.
המנוחה ע"ה זכתה להקים בית נאמן בישראל בכ"ד באדר תשט"ז, בהיותה בת 14 בלבד, כאשר נישאה לבעלה רבי אליהו דבדה זצ"ל (שהיה בן דודה – אביו הצדיק רבי עמרם זצ"ל היה אחיה של אמה, מרת אסתר ע"ה). בשנת תשי"ט, בהיותה כבת 16 בלבד, נולד בנה הבכור, יבלחט"א הגאון רבי יעיש דבדה שליט"א.
השמירה על הקדושה בירוחם דאז
בשנת תשכ"ג, כשהיא בת 21, עלתה עם משפחתה לארץ הקודש והם התיישבו בירוחם שבדרום. גם שם, למרות רוחות התקופה והקשיים הרוחניים שנשבו באותם ימים, המשיכו בני הזוג להעמיד את ביתם על אדני התורה והקדושה, מתוך דקדוק בהלכה ואמונה צרופה בה' ובעבדיו הצדיקים.
כל תלמיד חכם שנקלע לירוחם במשך עשרות שנים, היה מתארח בבית משפחת דבדה בכבוד מלכים. הרב נחום קרליץ, בנו של עמוד ההוראה הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל, סיפר כי הוא ופעילים אחרים שהיו מגיעים לעיתים קרובות לעיר לצורך פעילות רישום למוסדות תורניים, היו שוהים זמן ממושך בביתם וסועדים על שולחנם בקביעות.
מסירות נפש של אמא: מאות קילומטרים מהבית
הרבנית ע"ה שלחה את בניה במסירות נפש עצומה ללמוד בעולם הישיבות. את בנה הגדול, רבי יעיש, שלחה לישיבת באר שבע ובהמשך לישיבת "פורת יוסף", שם התאבק בעפר רגליו של נשיא מועצת חכמי התורה הגר"ש כהן זצ"ל. את בניה האחרים שלחה לישיבה בצרפת, אצל הגאון רבי גרשון ליבמן זצ"ל.
אחיה, הרה"ג רבי מרדכי אסרף, רב קהילת "בן אברהם" בפריז (הקרויה על שם אביו), סיפר בהספדו כי אחותו המנוחה למדה את המסירות המוחלטת לתורה מאביהם הגדול. הוא שיתף כי הוריהם שלחו אותו עצמו בגיל 9 בלבד ללמוד בישיבה באגאדיר – מרחק של מאות קילומטרים מביתם ששכן בעיירה "אקא". משם המשיך לישיבה בקזבלנקה ובגיל 16 לישיבה בצרפת, והכל מתוך אהבה והתבטלות מוחלטת לתורה הקדושה ורצון עז שהבנים יגדלו בהיכלי הישיבות.
"עוז והדר לבושה" - קניית מאה זוגות תפילין לנכדים
בנה, הגאון רבי יעיש, אמר בהספדו בבכי: "למרות שעלתה צעירה לארץ הקודש, נשארה בצניעותה ובתמימותה ולא נסחפה אחר הזרמים השונים". הוא פירש עליה את הפסוק "עוז והדר לבושה" – שעל ידי עזות דקדושה שהייתה בה, לא נסחפה ונשארה לבושה בהדר ובצניעות, ונתקיים בה "ותשחק ליום אחרון", שכן בימיה האחרונים הייתה בשמחה יוצאת מן הכלל, כפי שאמרו חז"ל "מת מתוך צחוק סימן יפה לו".
בני המשפחה מספרים כי לעצמה קנתה תמיד בגדים פשוטים ביותר והסתפקה במועט, ואת כל כספה חילקה לצאצאיה העוסקים בתורה. בין היתר, הקפידה לקנות מכספה האישי תפילין מהודרות לכל נכד שהגיע לגיל מצוות, ובכך רכשה לאורך השנים כ-100 זוגות תפילין לנכדיה.
בי"א באדר תשס"ב התאלמנה מבעלה רבי אליהו זצ"ל, ובהמשך עברה להתגורר ליד בניה בעיר באר שבע. במוצאי השבת האחרונה (פרשת בלק), אור לי"ג בתמוז תשפ"ו, השיבה את נשמתה הטהורה ליוצרה.
האנקדוטה המעוררת: "מה מחכה לנו בקבר?"
במשפחה מספרים כי באחת הפעמים, כשהתארחה בבית בנה כדי לעזור לכלתה שהייתה לאחר לידה, ערכה סדר וניקיון מקיף בבית. במהלך הניקיונות נתקלה בבשר שנשכח במקרר והסריח. מיד קראה בקול ואמרה בחרדה: "אוי, מה מחכה לנו!", וכששאלו אותה לפשר הדבר, הסבירה ביראת שמים המיוחדת שלה: "אם הבשר הזה מסריח כך בתוך המקרר, מה מחכה לנו אחרי מאה ועשרים שנה בקבר? כמה צריך להתכונן".
המנוחה זכתה להשאיר אחריה דורות ישרים ומבורכים: בנים, חתנים, נכדים ונינים, כולם תלמידי חכמים ומרביצי תורה. בהם: אחיה הגאון רבי מרדכי אסרף (רב קהילת "בן אברהם" בפריז), ובניה: הגאון רבי יעיש (רב ופוסק בבית שמש), רבי משה (מרביץ תורה באשדוד), ועוד בנים וחתנים תלמידי חכמים מופלגים.
בני המשפחה יושבים שבעה בבית בתה תחי', ברחוב הרב צבאן 88 בעיר נתיבות.
זמני ניחום אבלים: שעות הבוקר: 10:00 עד 13:00.שעות אחה"צ והערב: 16:00 עד 22:00.תפילת מנחה בשעה 19:15, ולאחריה דברי תורה ותפילת ערבית בזמנה.
ת.נ.צ.ב.ה.
0 תגובות