משרד הבריאות פרסם היום (שלישי) דו"ח רפואי מקיף ומטלטל המבוסס על עדויותיהם של 12 חטופים, 8 נשים ו-4 גברים, ששוחררו לאחרונה במבצע "כנפי דרור".
הדו"ח, עליו חתומה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה, חושף תמונה עגומה של התעללות שיטתית, עינויים והזנחה רפואית שגרמו לנזקים פיזיים ונפשיים קשים ובלתי הפיכים.
הדוח מציג לראשונה את הפרוטוקולים הרפואיים המבוססים על בדיקות רפואיות וראיונות עם החטופים וצוותי הרפואה שקלטו אותם. הממצאים המצטברים משרטטים תמונה של הפרות בוטות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי מצד חמאס.
על פי הדו"ח, תנאי השבי היו בלתי אנושיים והותירו את חותמם על גופם של החטופים. רבים מהם נפצעו כבר במהלך החטיפה האלימה ב-7 באוקטובר 2023, וחלקם ספגו פציעות ירי שמותירות רסיסים בגופם עד היום. בנוסף, הם סבלו מהכאות, חבלות ופציעות אורתופדיות שלא טופלו, מה שהוביל לנזקים עצביים כרוניים, כאבים מתמשכים וקשיים תפקודיים.
הזנחה רפואית שיטתית, כך עולה מהדו"ח, הייתה חלק בלתי נפרד משיטת העינויים של חמאס. למרות מחלות חוזרות ונשנות כמו זיהומים במערכת העיכול והנשימה, החטופים נמנעו באופן מכוון מטיפול רפואי הולם. במקרים בודדים בהם ניתן טיפול, הוא היה מינימלי, לעיתים שגוי, ולא כלל טיפול אנטיביוטי גם במקרים של זיהומים חמורים.
תנאי המחיה שתוארו על ידי החטופים היו בגדר התעללות מתמשכת. הם הוחזקו בתאים צפופים במנהרות תת-קרקעיות, סבלו מבידוד חברתי קיצוני וסביבה לא סניטרית שגרמה למחלות עור קשות ולמזיקים.
הדוח מדגיש במיוחד את מדיניות ההרעבה המכוונת: החטופים קיבלו ארוחה יומית אחת בלבד, שהייתה לרוב חסרה במרכיבים תזונתיים חיוניים, ובמקרים רבים אף הייתה בלתי ראויה למאכל אדם. כתוצאה מכך, החטופים סבלו מירידה דרמטית במשקל (15%-40% ממשקל גופם) ומחסרים בוויטמינים ובמינרלים, שהובילו לנזקים רפואיים חמורים, כולל סקביאס, פגיעה בצפיפות העצם וקשיי תפקוד מוטורי.
מעבר לנזקים הפיזיים, הדו"ח מתאר טרור פסיכולוגי מתמשך שנועד לשבור את רוחם של החטופים. הם חיו תחת איומים מתמידים על חייהם, והיו עדים להצגות אלימות ומשפילות מצד המחבלים, הערות מבזות, ודה-הומניזציה שיטתית שכללה מניעת גישה לשירותים בסיסיים ושימוש בכינויי גנאי.
ההשלכות הנפשיות של השבי, על פי הדוח, עמוקות ומתמשכות. שורדים רבים מציגים תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הכוללים סיוטים, פלשבקים, חרדה קשה ודריכות יתר.
קשיים בעיבוד האבל על בני משפחה וחברים שנרצחו, יחד עם תחושת "אשמת הניצול", מעכבים באופן משמעותי את תהליך השיקום. הדו"ח מציין כי החטופים מתקשים להסתגל מחדש לחייהם ולמסגרות המשפחתיות והקהילתיות שנפגעו, וחווים תחושות של ייאוש, ריחוק רגשי וניתוק מהעולם החיצוני.
הדו"ח מבהיר כי ההשפעות ארוכות הטווח של השבי עלולות ללוות את החטופים למשך שנים רבות, ואף להיות בלתי הפיכות. ד"ר מזרחי מבהירה כי המידע שנאסף נכתב במטרה להבהיר לארגוני בריאות בינלאומיים, ובראשם הצלב האדום, כי חייהם ובריאותם של החטופים שנותרו בשבי נמצאים בסכנה מיידית. הדו"ח מהווה קריאה לפעולה דחופה מצד הקהילה הבינלאומית להפעלת לחץ לשחרורם המיידי של כל החטופים.
0 תגובות