בתקופה שלפני תחילת כיתה א', בתים רבים הופכים למעין מוסד חינוכי מוקטן. ההורים עסוקים בבדיקות: האם הילדה מזהה אותיות? יודעת לכתוב את שמה? מסוגלת לספור? השאלה "האם היא מוכנה לכיתה א'?" מתמקדת בעיקר בידע אקדמי בסיסי.
אולם לעיתים, דווקא הדברים הפשוטים ביותר - אלה שאיש אינו מתרגל - הם שעלולים להקשות על הילדה ברגעים הראשונים של היום הלימודי.
אם אחת מספרת על חוויה מאלפת: "בדקתי עם אחת הבנות אותיות, מספרים וכתיבה. הייתי מרוצה - הילדה ידעה היטב את החומר". אך ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים, בעת ארוחת ערב, הילדה ניסתה לפתוח בעצמה קופסת פלסטיק רגילה. היא לא הצליחה. ניסתה שוב, הפכה את הקופסה, משכה, התעצבנה - ולבסוף הושיטה אותה לאמה במבט המוכר.
באותו רגע, האם חשבה על הפסקת עשר בבית הספר - ללא נוכחות אם, ללא מי שיפתח עבורה, ללא מי שמכיר את המבט הזה. אז הבינה שאולי ערכה לילדה מבחן מוכנות לכיתה א' - אך בחנה את הנושאים הלא נכונים.
להלן שבעה דברים מעשיים שכדאי לוודא שהילדה יודעת לפני היום הראשון:
האם היא מסוגלת לפתוח את האוכל שלה?
הדבר נשמע שולי, עד שרואים ילדה בת שש יושבת בהפסקה ומתקשה לפתוח שקית. קופסת אוכל עם סוגר מורכב, בקבוק חדש הדורש כוח בידיים, גביע עם מכסה עקשן, שקית הדורשת קריעה מדויקת - כל אלה פשוטים כשאם אורזת אותם בבית, אך מסובכים יותר כשמסביב עשרים ילדות כבר אוכלות, המורה עסוקה, והילדה מתחילה ללחוץ.
מומלץ לערוך ניסוי פשוט לפני תחילת השנה: להכין את האוכל בדיוק כפי שיישלח לבית הספר, ולתת לילדה לפתוח הכול בעצמה. אם היא אינה מצליחה - אין צורך לאמן אותה בפתיחת מכסים, אלא פשוט להחליף לקופסה נוחה יותר.
האם היא יודעת לזהות את חפציה?
הורים כותבים שם על כל דבר - קלמר, מחברות, בקבוק, סוודר, ילקוט. אך יש הבדל בין כתיבת השם לבין יכולת הילדה לזהות את חפציה. בקבוק כחול הנראה זהה לחמישה בקבוקים כחולים נוספים עלול להפוך לבעיה.
כדאי שהילדה תכיר את הילקוט שלה, את הקלמר, את קופסת האוכל, את הסימן על הבקבוק - לא רק שתדע שיש מדבקה עם שמה, אלא שתוכל למצוא את החפץ בעצמה.
האם היא יודעת ללכת לשירותים בעצמה?
אין מדובר רק ביכולת להשתמש בשירותים, אלא גם בזיהוי בזמן של הצורך, התמודדות עם כפתור או רוכסן, נטילת ידיים - ובעיקר, ידיעה מה לעשות אם אינה יודעת היכן השירותים נמצאים.
את השאלה הזו ניתן לתרגל מראש: "את באמצע שיעור וצריכה שירותים. מה את עושה?" לעיתים מתגלה שתשובת הילדה היא פשוט: "מחכה". עדיף לא לסמוך על כך.
האם היא יודעת לבקש עזרה?
זוהי אחת המיומנויות החשובות ביותר ביום הראשון. ילדות רבות מסתדרות היטב בבית משום שההורים מכירים את כל הסימנים שלהן. הם יודעים שכשהילדה עומדת ליד הילקוט ואינה זזה, היא אינה "חולמת" - היא פשוט אינה מצליחה לסגור את הרוכסן. הם יודעים שכשהיא מתעסקת בעיפרון זמן רב, היא אולי לא הבינה את המשימה.
המורה עדיין אינה מכירה את כל הסימנים הללו. לכן כדאי ללמד את הילדה משפטים פשוטים: "אני לא מוצאת את הכיתה", "אני לא מצליחה לפתוח", "לא הבנתי מה צריך לעשות", "אני צריכה עזרה". ישנן ילדות שצריך ממש לתת להן רשות מפורשת לבקש.
האם היא יודעת לארגן את הילקוט?
אם אחת מספרת על הפתעה נוספת: הילדה ידעה לפתוח, להוציא ולמצוא - אך כשכל התכולה הייתה בחוץ, החזרת הכול והסגירה הפכו לפרויקט מורכב. ספר נכנס עקום, הקלמר נשאר בחוץ, קופסת האוכל תפסה את כל המקום, הרוכסן נתקע. בסוף יצאה ילדה עם ילקוט פתוח למחצה ומחברת שכמעט נפלה.
גם זאת מיומנות שכדאי לתרגל, לא מתוך לחץ אלא דווקא בצורה חיובית. בערב אחד פשוט אומרים: "בואי נראה אם את מצליחה לארוז לבד כמו ילדה בכיתה א'". פתאום זו הופכת למשימה שהילדה אף גאה לבצע.
האם היא יודעת מה לעשות אם אינה מוצאת את הכיתה?
מבוגרים נכנסים לבית ספר ורואים מסדרון. ילדה בת שש עשויה לראות בו מבוך - דלתות, רעש, ילדות גדולות, מדרגות, שירותים, חצר. ביום הראשון הכול חדש וגדול יותר.
אם ישנה אפשרות להגיע עם הילדה לפני תחילת השנה ולהראות לה היכן הכניסה, הכיתה, השירותים והמקום בו ממתינים בסוף היום - מצוין. אך חשוב יותר ללמד אותה מה לעשות אם בכל זאת תלך לאיבוד: לא להתחיל להסתובב ולחפש לבד, אלא לעצור, לפנות למבוגרת, ולומר את שם המורה והכיתה. מיומנות קטנה זו מעניקה ביטחון רב.
והאם היא יודעת שאין חובה לדעת הכול?
זהו אולי הסעיף הקל ביותר לשכוח. מרוב הכנות לכיתה א', הורים לעיתים מעבירים לילדה מסר סמוי שקיים מבחן כניסה בלתי נגמר: קריאה, כתיבה, חשבון, התלבשות, סידור, מציאת חפצים.
רגע. הילדה בת שש. היא אינה אמורה להגיע ביום הראשון כשהיא כבר יודעת להיות תלמידה מושלמת - בשביל זה בדיוק היא מתחילה ללמוד.
ראוי שילדה תיכנס לכיתה א' כשהיא יודעת דבר נוסף אחד, אולי חשוב מכל אות בחוברת: אם אינני יודעת - אוכל לשאול. אם הסתבכתי - יכולים לעזור לי. אם שכחתי משהו - העולם לא נגמר.
ואם ביום הראשון היא תחזור הביתה בלי העיפרון, עם בקבוק של ילדה אחרת ועם קופסת אוכל סגורה כי לא הצליחה לפתוח? גם זה בסדר גמור. כנראה שישנם דברים שאי אפשר להיערך אליהם מראש. אך את הקופסה, לפחות, כדאי לבדוק כבר הערב.
0 תגובות