"לא נתפס שאת אלה איבדנו": לאחר הפיגוע הרצחני הקשה שהתרחש בשעות הבוקר של יום שני בצומת רמות בירושלים, בו נרצח הקדוש הרב יצחק פש הי"ד יחד עם חמישה קדושים נוספים על ידי מחבלים בני עוולה, שוחחנו עם בתו תמר ששחזרה את הרגעים הקשיים, החל מהרגע שנודע כי אבי המשפחה היה בזירת הפיגוע ועד לרגע שבו סתמו את הגולל מעל קבר אביהם הקדוש.
את הריאיון פתחנו בתנחומים על האבדון הקשה, ותמר בתו של הנרצח הקדוש החלה לשחזר את הרגעים הראשונים, דקות לאחר קבלת הדיווח הראשוני על "חשש לפיגוע בצמות רמות".
כששאלתי איך הכול התחיל, תמר מיהרה להשיב: "וואו, בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית העבירו דיווח על פיגוע שהיה בצומת רמות, אזור שהוא ממש בעייתי, מיד התחלנו לחשוש יש לי אחות בסמינר ברמות שנוסעת דרך שם, ואבא שלי, והתחלנו לדבר בנינו איפה הם יכולים להיות, היינו בטוחים שבשעה כזאת אין מצב שהוא יהיה שם בצומת, כי הוא בטוח כבר בעבודה, הוא היה חרוץ כל כך, קם לעבודה.. ואז אמא שלי אמרה שהיא דיברה איתו לפני שעה, והוא אמר שהוא מחכה כבר שעה וחצי בצומת רמות, והשיחה הסתיימה בכך שהיא ממש מקווה שהוא יצליח לצאת משם".
בתו של הנרצח הוסיפה לספר על הרגעים הדרמטיים: "כולנו מתקשרים אליו, והוא לא עונה, ולא עונה, ולא עונה, ואז בסוף ענו לנו, ובטלפון שלו ענתה מישהי בבית חולים, ואמרה שהוא בדיוק הגיע לבית חולים ונכנס כעת לניתוח, מיד כולנו יצאנו לכיוון".
מה זה עושה לכם באותו רגע, כמשפחה שאתם שומעים שהוא נמצא בבית חולים?
תמר: "זה הפך את עולמנו, כאילו באמת, אתה יודע, אנחנו חיים בשגרה, ומתכננים מה אתה עושה מחר, ומה נעשה בראש השנה, לילה לפני זה הוא דיבר עם אמא שלי בשעה תשע-עשר בערב, והם דיברו אם הם יעשו סוכה גדולה השנה או סוכה קטנה, והאם הם ילכו לשבת שבע ברכות או לא ילכו לשבת שבע ברכות, רק יום לפני זה היינו בחתונה של בת דודה שלי, ואני כל כך שמחה שיצאתי החוצה ודיברתי איתו בחוץ יום לפני הפיגוע הרצחני, שממש הפך לנו את החיים".
תמר פש משחזרת את הרגעים בהם הם רצו בבהלה לבית החולים: "אנחנו גרים בירושלים, אז הגענו לבית חולים יחסית מהר, אני, אחותי ואמא שלי, ואמרו לנו שהוא בניתוח ואנחנו צריכים לחכות, חיכינו בחדר, ואחרי לא הרבה זמן יצא הרופא ואמר שהם ניסו לעשות - כל מה שהם יכלו ושאיבדנו אותו".
בשלב זה, ספרת תמר בקול חנוק: "התחיל מרוץ כזה של האם נספר לאחים שהיו באוטובוס בדרכם לבית החולים או לא, וניסינו לעצור את זה, אבל זה כבר יצא לפרסום עוד לפני שזה באמת הותר לפרסום, לצערנו. ואז אח שלי התקשר אליי ואמר לי, 'תמר לא לעבוד עליי, אני לא צריך לשמוע מאנשים זרים', ואז פשוט סיפרתי לו על הטרגדיה הנוראה".
תמר פש מספרת: "באנו אתמול לבית, דבר ראשון להיות בבית, מאוד מזכיר לנו אותו. הוא היה האיש של הבית, באמת. הוא מאוד אהב להיות בבית,. ויש לנו בית שמח בזכותו. והיה לנו בדיחות על זה שהוא ירצה שהלוויה תהיה לפני השקיעה. זה שהכול הלך מהר, הספדים הלכו מהר, אז אמרנו, 'זה מתאים לו כזה לבוא ולהגיד, טוב, למה מחכים?', אז אמרנו שעכשיו הוא יעלה למעלה, הוא יגיד למשיח, 'טוב, למה מחכים?' כזה יריץ אותו אלינו. זה הבדיחות שהלכו פה אתמול".
ביקשתי מבתו של הנרצח שתספר לנו על אביה: "אבא שלי הוא באמת דמות מאוד ייחודית. בן אדם ירא שמיים, שאוהב את הבריות ואהב את הקדוש ברוך הוא, ועשה את כל מה שהוא עושה, הוא עשה מאהבת השם. היה לו תמיד עיניים מחייכות וחיוך כזה מתחת לשפם. הוא היה יודע להקליל כל סיטואציה, ותמיד לתת את הצד האמוני בסיטואציה.
"היה לו צורה כל כך נעימה, הוא למד כל הזמן. היה לו מהדורות בכריכה רכה של כל ספר שתרצה. אפילו בזמן הפיגוע היה איתו את ספר הזוהר ואת הגמרא, והוא למד כל הזמן דף יומי, בכל הזדמנות שהוא היה יכול. הוא היה פותח את הספר בתחנה, ובאוטובוס הוא היה יושב ולומד.
"הוא אהב את ארץ ישראל מאוד, הוא לא יצא מהארץ באופן עקרוני. הוא היה לוחם, הוא השתמש בידיים הטובות שלו בצה"ל, והוא היה בצבא בנגמ״ש וגם מתקן דברים. בהמשך הוא גם שירת במילואים עד מלחמת לבנון השנייה. וזה הערכים שהוא הנחיל לנו לילדים, לאהוב את הבריות, ולשלב את העשייה של הטוב".
תמר מוסיפה ומתארת: "הוא היה איש של עבודת כפיים, והיה לו ידי זהב, הוא תיקן הכול. הוא עבד כאיש תחזוקה בישיבת קול תורה, והבחורים שם כל כך אהבו אותו. הוא היה מגיע, מתקן להם בחדרים מה שהם צריכים מעבר לעבודה שלו. הוא היה הולך ומתקן דברים לאנשים בבית וגן ולא לוקח תשלום לאברכים, הוא היה הולך ועושה הרבה חסד".
תמר סיפרה כי אביה היה איש שאוהב לטייל, לטייל בארץ, "היינו מטיילים הרבה בארץ ישראל, וכל מקום בישראל שתשימו אותו באיזה נקודה שתרצה, הוא היה יכול להגיד לך מה אתה רואה, ואיזה הר אתה רואה, איזה עיר, איזה יישוב, ומה היה פה, יכולת לדבר איתו על כל דבר, כל פעם הוא לא שפט, הסתכל עלינו תמיד בגובה העיניים, דיבר איתנו על כל נושא שיש. בן אדם מדהים, מיוחד, כאילו, לא, אין אנשים כאלה".
לקראת סיום הריאיון אני שואל את תמר על הסיפור שהתפרסם לאחר הפיגוע, על כך שלמרות שלמנוח היה טרמפ מצומת רמות עד לעבודה שלו, הוא החליט לוותר על המקום לטובת בחור שמיהר להגיע לבית חולים, והיא ישר נזכרת: "כן הייתה לנו פה עכשיו עדות של מישהו שראה אותו, האחרון שדיבר איתו לפני הפיגוע. הסיפור על הטרמפ מאוד מאוד אופייני לו. זה מאוד מתאים לי לוותר בשביל מישהו. הוא תמיד ביטל את עצמו בשביל אנשים בקטע של חסד, באמת. כאילו, איפה שהוא היה יכול, הוא תרם. הוא לא קנה לעצמו שום דבר. הדברים היחידים שיש לו זה מה שאנחנו קנינו לו בימי הולדת, הוא היה כזה עניו וצנוע - באמת, אבדה קשה ביותר".
לסיום שאלתי את תמר, מה המסר שהיא רוצה לעביר בשם המשפחה לעם ישראל, והיא השיבה: "אני רוצה להעביר לכול עם ישראל מסר של אחדות, עצוב לי שאנחנו שילמנו את המחיר האישי, אבל הקדוש ברוך הוא לוקח אליו את אלו שהוא יודע שיהוו השראה לעם ישראל, וככה היה אבא שלי.
"דווקא בתקופה הזאת באמת עם ישראל, אל תשפטו אנשים לפי הדרך חיים שהם בחרו, כי אבא שלי באמת, הוא לא שפט אף אחד מהילדים שלו על הדרך חיים שלנו, הוא פשוט התסתכל עלינו בגובה העיניים ואמר, אתם עושים טוב לעצמכם וטוב לבריות, ואתם עושים את תפקידכם בעולם, אז זה לא משנה באיזה דרך בחרתם לעשות אותה".
היא מוסיפה ומבקשת: "תרבו בעיקר בטוב, וזה מה שאני רוצה שעם ישראל ייקח איתו, להרבות בטוב ובחוסר שיפוטיות, ולהסתכל על כל אדם לא בהתנסות אלא בגובה העיניים, ואני מקווה שבאמת תיקחו מאבא שלי את השראה לזה".
0 תגובות