עונת הרישום לישיבות הגדולות נמצאת בימים אלו בשיאה. עבור אלפי בחורים, השבועות האחרונים היו מלאים בציפייה ותקווה, אך לצד הבשורות המשמחות, ישנם גם בחורים שמקבלים תשובה שלילית ונאלצים להתמודד עם אכזבה לא פשוטה.
אנשי חינוך מזהירים: התגובה הראשונה של ההורים עתידה לעצב את הדרך שבה הבחור יתמודד עם המשבר - ואת הביטחון העצמי שייקח איתו לשנים קדימה.
הרב אבידן מילגרום, מנהל מקצועי במרכז "האזינו", התיישב לשיחה מיוחדת עם הרב יחזקאל גליק בפודקאסט של המרכז.
בשיחה, שמיועדת להורים ובחורים בתקופת המעבר מישיבה קטנה לישיבה גדולה, ניתח הרב מילגרום את הסוגיה והציג כלים מעשיים להתמודדות עם אחד הצמתים המורכבים ביותר בעולם הישיבות.
"בגיל 16 הוא עדיין בונה את הזהות שלו"
הרב מילגרום מסביר כי רבים מהמבוגרים מתקשים להבין את עוצמת החוויה שעובר הבחור באותם רגעים. "בגיל 16 או 17 בחור עדיין בונה את הזהות שלו", הוא מבהיר. "מבוגר יכול לקבל תשובה שלילית ממקום עבודה ולהגיד לעצמו שלא בחרו בו, אבל הוא עדיין יודע מי הוא ומה הערך שלו. אצל בחור צעיר זה עובד אחרת. כשהוא מקבל תשובה שלילית, הוא לא שומע רק שלא התקבל. הוא שומע שאמרו לו 'לא'".
"עבור בחור בגיל הזה, הישיבה היא לא רק מקום לימודים. זו גם הזהות של הבחור, החברה ומקום בו יגדל את אישיותו. "בחור מדמיין את עצמו בישיבה מסוימת, עם החברים שלו, עם הסגנון שאליו הוא רוצה להשתייך", מסביר הרב מילגרום. "כשהדלת הזו נסגרת, זו לא רק אכזבה. מבחינתו זו רעידת אדמה".
הטעות הראשונה שהורים עושים
בשיחה עם הרב גליק, מצביע הרב מילגרום על הנטייה הטבעית של הורים להרגיע מיד. "הורה רואה את הבן שלו כואב, והוא רוצה לעזור לו. לכן הוא אומר: יהיה בסדר, יש ישיבות טובות אחרות, משמיים שלא התקבלת לשם. אלו משפטים שנאמרים מתוך אהבה, אבל הרבה פעמים הם מגיעים מהר מדי".
לפני שההורה מדבר עם הבן, מציע הרב מילגרום לעצור ולבדוק מה עובר עליו עצמו. גם אבא ואמא עלולים להיות מאוכזבים. הם השקיעו בתהליך, ביררו, התייעצו וחלמו יחד עם בנם. לפעמים הישיבה הזו מסמלת להם משהו משפחתי או חינוכי. כשההורה לא מודע לזה, הוא נכנס לשיחה בשלב שהוא בעצמו צריך הרגעה.
הרב גליק מחדד בשיחה את השאלה שמטרידה הורים רבים: איך אפשר להבחין בין הרצון האמיתי לעזור לבן, לבין הצורך של ההורה להרגיע את תחושת הכישלון שלו עצמו? התשובה של הרב מילגרום ברורה: השאלה היא מי אמור לצאת רגוע מהשיחה הזו - ההורה או הבן. אם ההורה עסוק בלסגור את הכאב מהר, ייתכן שהוא בעצם מרגיע את עצמו דרך הבן.
מה כן נכון לעשות?
כאן מציע הרב מילגרום גישה הפוכה כמעט מהאינסטינקט ההורי הרגיל: פחות דיבורים, יותר נוכחות. שיחה כזו צריכה להתחיל במקום שקט, בלי רעשי רקע. לשבת עם הבחור, להסתכל עליו, ולומר בפשטות: "שמעתי. זה באמת קשה וכואב". לא למהר להוסיף מיד "אבל יהיה בסדר". לא לרוץ לפתרונות. לתת לכאב מקום.
בנקודה הזו, מסביר הרב מילגרום, ההורה משדר לבן מסר עמוק בהרבה מכל עצה: "הכאב שלך לא מבהיל אותי. אתה לא פחות הבן שלי בגלל שלא התקבלת לישיבה הזו. אני רואה אותך, לא את הישיבה שבה היית אמור ללמוד".
אבל האם מתן מקום לכאב לא עלול לגרום לבחור לשקוע בו? הרב גליק מעלה את החשש הטבעי של הורים: אולי אם נותנים מקום לכאב, רק מעמיקים אותו? אולי צריך דווקא להוציא את הבחור משם מהר? הרב מילגרום משיב שהכאב קיים בכל מקרה. אם ההורה לא נותן לו מקום, הוא לא נעלם. הוא פשוט נשאר בפנים ויוצא אחר כך בצורות אחרות. דווקא כשהרגש מקבל מקום, אפשר להתחיל להתקדם.
כשהבחור כועס או בוכה
במהלך הפרק שיתף הרב גליק סיפור על אב שבנו חווה אכזבה קשה לאחר מבחן לישיבה. במקום לפתוח בשיחת חיזוק או בהסברים, האב נכנס הביתה ופשוט חיבק את בנו חיבוק ארוך. אותו אב סיפר לאחר מכן כי דווקא הרגע השקט הזה הפך לאחד הרגעים המשמעותיים ביותר בקשר בינו לבין בנו.
ומה עושים כשהבחור כועס, בוכה או מאשים את כולם? גם כאן, הרב מילגרום מבקש מההורים לא להיבהל. זה כאב גדול, ולכן הוא יכול לצאת החוצה בכעס, בבכי, בהסתגרות או אפילו בדברים לא נעימים. זו לא בהכרח התפרקות. לפעמים דווקא הבחור שיושב בשקט מוחלט ואומר שלא אכפת לו - הוא המדאיג יותר.
התפקיד של ההורה הוא לא לעצור את הסערה אלא להכיל אותה. לא חייבים לענות לכל משפט. לא חייבים לתקן כל האשמה. הבחור צריך לראות שאבא ואמא לא נבהלים ממנו גם כשהוא כואב.
מתי מדברים על השלב הבא?
רק לאחר שהגל הרגשי מעט נרגע. אפשר לזהות את זה: הבחור נושם אחרת, מדבר פחות בלהט, אולי אפילו מזכיר משהו אחר. אז אפשר לומר בעדינות: "נחשוב הלאה, נבדוק מה נכון, אנחנו איתך".
בחלק האחרון של הפרק מוביל הרב גליק את השיחה אל השאלה המעשית שמעסיקה משפחות רבות: איך בוחרים ישיבה חדשה אחרי שהבחירה הראשונה ירדה מהפרק. כאן מזהיר הרב מילגרום מבחירה מתוך בהלה. השעון מתקדם והלחץ גדול, אבל אם הבחירה תיעשה בתחושות של דיעבד, הבחור עלול להגיע לא' אלול כשהוא מרגיש שהוא "נדפק".
בפודקאסט "בצומת המסע", מבית "האזינו" בראשות היו"ר אלחנן גרוסבוים והרב שלמה ריין, עסקו גם, בתפקיד ההורים בתהליך הבחירה, האיזון בין שאיפות ההורים לזהות האישית של הבחור, וההבנה כי ישיבה היא מקום לבניין האדם ולא רק מוסד לימודים, סוגיות שעוד נעסוק בהן בהרחבה.
0 תגובות