רבי יצחק בלאזר נולד בא' באדר ה'תקצ"ז בעיירה שניפישוק הסמוכה לווילנה. כבר בילדותו ניכרו בו כישרונות גדולים, ובגיל ארבע עשרה אביו אף הדפיס קונטרס שחיבר בנו בחריפות רבה על מסכת בבא קמא. בגיל חמש עשרה נישא ועבר להתגורר בקובנה, שם החל ללמוד בבית מדרשו של רבו, רבי ישראל סלנטר. בשנים אלו הפך לאחד מתלמידיו המובחרים.
אף שרצה להתפרנס מיגיע כפיו ולמד את מקצוע הצביעה, רבו, רבי ישראל סלנטר, אסר עליו לעסוק בכך וציווה עליו לכהן ברבנות. רבי יצחק סבר וקיבל והכל לשמש כרב ברבנות פטרבורג.
רבי יצחק החל לבסס את הקהילה וחיי הדת בעיר, ובמקביל נכנס למאבק חזיתי עם ראשי המשכילים. המשכילים לא נשארו חייבים, והשמיצוהו בעיתוניהם; הסופר יהודה לייב גורדון אף נהג ללעוג לו בעיתון "המליץ" בכינוי "רבי יצחק נפחא" (שכן "בלאזר" פירושו נפח). בפטרבורג נגרמה לו עוגמת נפש רבה במיוחד בשל ריבוי הבעיות בסידור גיטין, בעיקר עקב מומרים רבים, ובעקבות קשיים אלו החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.
בתקופתו בפטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר, כתב שהמניע לחיבורו היה העובדה שלא זכה לילדים, וביקש להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ומכאן שם הספר. בהיותו בן 50, אשתו קיבלה החלטה – בניגוד לרצונו – להתגרש ממנו כדי שיוכל להינשא ולהוליד ילדים. הוא אכן נשא אישה צעירה יותר, ונולדו לו ממנה בנו שלמה בלאזר ובנותיו בריינה, חנה ומרים.
לאחר פרוץ המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר, עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות והתמסר להפצת המוסר באופן פרטי. הוא סייע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר יחד עם חברו רבי יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא מנובהרדוק". בשנת 1904 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא התגורר בחצר שטרויס שבשכונת מוסררה.
רבי יצחק בלאזר זצ"ל – עובדות והנהגות
הרב בלאזר העריץ את מורו ורבו, רבי ישראל מסלנט. עליו כתב:
"והיותר נפלא אם ר"י לעצמו היה מושלל מכל חמודות תבל, בכל זאת במה שנוגע לזולתו היה מרגיש כמה שיותר להיטיב לו ולכבדו, ולא היה אומר הבל הבלים, שזה רק כלפי עצמו ולא כלפי אחרים".
באחד מביאוריו הנפלאים הוא מבאר : את הכתוב במגילת אסתר "ויבז המן לשלוח יד כמרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים". מן הפסוק משמע, שאם מרדכי היה מעם אחר - לא היה איכפת להמן להרוג כל העם, וקשה למה? אם משום מרדכי, מה נ"מ מאיזה עם הוא?
אלא מבאר רבי יצחק, המן רצה להעביר את כלל ישראל מדתם ר"ל, שישתחוו לצלם. ובאומות העולם הדרך, שאם ראש דתם מתיר דבר שמעולם היה להם אסור - העם מקבלים בלי פקפוק, ונעשה מותר. וכן חשב המן שאם מרדכי, ראש הסנהדרין, ישתחוה לצלם, גם כלל ישראל ישתחוו לו.
ולא ידע שאצל עם ישראל אינו כן. דאצלנו, אם ר' יצחק אלחנן, או אפילו הגאון מווילנא, או אפילו הרמב"ם, ירצו להתיר דבר קטן - כגון לאכול בשר מר"ח בשבוע שחל בו ת"ב שזה אינו אפילו מדינא דגמרא, לא יתקבל ההיתר כלל! אלא יאמרו על המתיר שהוא נעשה אפיקורס ח"ו.
ולכן כשאמרו להמן שכלל ישראל שונה משאר אומות, שאפילו אם יתיר מרדכי להשתחוות לצלם לא ישמעו לו - אלא אדרבה יפסל בעיניהם, אז "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי כי הגידו לו עם מרדכי".
רבי יצחק בלאזר נפטר בירושלים ביום י"א באב ה'תרס"ז ונטמן בבית הקברות היהודי בהר הזיתים, לימינו של האדר"ת. זכותו תגן עלינו.
0 תגובות