בבלי
על הצדיקים – כ"ד אב

חכם ישמעאל הכהן זצ"ל הי"ד  | "הגוי של שבת נקש על הדלת והפורעים הערבים הסתערו עליו"

להריגתו על קידוש השם של חכם ישמעאל הכהן זצ"ל הי"ד, בתאריך כ"ד אב - בבלי עם שורות קצרות על דמותו של רב רבנן מדמויות ההוד של חברון עיר האבות | על מסירות נפשו בגיוס כספים למען אנשי הישוב ורציחתו האכזרית בידי ערבים בשנת תרפ"ט - "קדושים אשר המה בארץ" (יהדות ואקטואליה)

הרחוב שבו שכן ביתו של הרב ישמעאל בצפת, ובו שלט הנצחה לזכרו (צילום: מאת Ehud halperin - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=60533914)

הרב ישמעאל הכהן נולד בעיר יזד שבפרס בחודש ניסן ה'תרי"א לאביו, הרב פנחס הכהן, ששימש כאב בית הדין בעיר הולדתו ונמנה על מכובדיה.

כבר בילדותו, בגיל 13, בשנת ה'תרכ"א, עלה הרב ישמעאל לארץ ישראל בלוויית אביו. אך המסע נגדע באסון: אביו נפטר בדרך, והנער הצעיר נותר יתום. מאותו רגע, נשאר ישמעאל תחת השגחתו של דודו, שבבגדאד שבעיראק, ובהדרכתו התמסר ללימודי התורה בכל כוחו.

בגיל 18, החל את לימודיו בישיבות בגדאד. ויש האומרים שאף נכנס לישיבת הרב המקובל ר' יוסף חיים בעל הבן איש חי זצוק"ל.

בשנת ה'תרל"א, עלה הרב ישמעאל יחד עם דודו לארץ ישראל והתיישב בצפת. דודו העשיר בזבז את נכסיו כדי להחזיק תלמידי חכמים, ורכש חצר בצפת שהוקדשה לקבוצת חכמים הקמים בחצות ללמוד זוהר וקבלה, ובשנת ה'תרל"ו (1876), בגיל 25, נתקבל כחבר בבית הדין של העדה הספרדית בצפת.

במהלך חייו, יצא הרב ישמעאל מספר פעמים בשליחות כשד"ר (שלוחא דרבנן) מטעם כוללות העיר צפת. מסעותיו הקיפו אזורים נרחבים: המערב החיצון והפנימי, הודו, מצרים, מרוקו, תוניס, אלג'יריה, לוב ויוון. בשובו לצפת בשנת ה'תר"ס, מונה לרב הראשי הספרדי וראש הרבנים בעיר, וכיהן כדיין לצד הרב יוסף ידיד הלוי.

בשנת ה'תרס"ו, עבר הרב ישמעאל לטיריה הסמוכה לאיזמיר שבטורקיה, שם שימש כחכם באשי וכאב בית הדין המקומי במשך ארבע עשרה שנים. במהלך שהותו בטיריה, אירעה דלקה בביתו, שבה נשרפו כל חיבוריו וספריו. הוא ראה בכך "כעין עונש מן השמים על עזבו את א"י". עקב אמונה זו, שב הרב ישמעאל לצפת בשנת ה'תר"פ. עם שובו, שב ונתקבל על ידי העדה לרב ראשי ולאב בית דין של העדה הספרדית בעיר, תפקיד בו כיהן עד שנת ה'תרפ"ז.

הרב ישמעאל הכהן זצ"ל הי"ד – עובדות והנהגות

הרב ישמעאל נודע כאיש שלם במידותיו, ביראתו ובמוסרו. הוא היה עניו ושפל רוח, בורח מכבוד ומשררה, וחי בפשטות ובצניעות. הקנאה והשנאה היו זרות לו, ולכן אהב וכבד את הכל. הוא ניהל התכתבות ערה עם רבני דורו והשיב לשאלות רבות בענייני הלכה. כמה מתשובותיו הודפסו בספרי רבני זמנו, ביחוד בספרים "מעשה איש" ו"יש"א אי"ש" של הרב יעקב שאול אלישר וכן בספריו של הרב יעקב חי זריהן.

ביום כ"ג באב ה'תרפ"ט, עם פרוץ הטבח בצפת, נקש על דלת ביתו ערבי ששימש כ"גוי של שבת" בקהילה היהודית. כאשר נפתחה הדלת, התפרצו הפורעים הערבים אל הבית. הרב ישמעאל, שהיה עסוק בלימודיו, נפצע בפגיונות הפורעים יחד עם אשתו הישישה. הוא נפטר מפצעיו לאחר מספר שעות, ביום כ"ד באב ה'תרפ"ט מתוך ייסורים רבים. רעייתו, הובהלה לחיפה, אך גם היא נפטרה מספר ימים לאחר מכן, בי"ד באלול ה'תרפ"ט.

למרות העדויות שהובאו בפני בית הדין במשפט שהתנהל נגד הרוצחים, הודיע השופט כי אין הוא מוכן לחייב אף אחד מהנאשמים, ולכן זיכה אותם. הסטנדר עליו למד הרב בעת הירצחו מוצג כיום במוזיאון בבריטניה

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד באקטואלי:

בבלי
פנו אלינו

כל הזכויות שמורות לבבלי בע״מ