חודש חשוון הוא החודש השמיני בסדר המספרי של השנה, כאשר המניין מתחיל מחודש ניסן. עם זאת, הוא נחשב לחודש השני לבריאת העולם, וכך הוא נקרא בתורה במניינים הקדומים, כפי שאנו מוצאים בתיאור מעשה המבול. לחודש זה שלושה שמות עיקריים: חשוון, מר-חשוון והשם הקדום "בול", המוזכר אף בספר מלכים א'.
השם "בול" קשור ישירות לעונת השנה ולתקופה החקלאית. בירושלמי מובאים שני הסברים עיקריים לשם זה: האחד, מלשון "בלה", שכן בתקופה זו העשב בלה והעלים נובלים, והארץ כולה "מתנבלת ועשויה בולות בולות".
השני, מלשון "בלל", מאחר שבחודש זה מערבבים ומכינים אוכל לבהמה בתוך הבית. בנוסף, יש הרואים בשם "בול" גם רמז לטיפות מים, בשל הגשמים הרבים שמתחילים לרדת בחודש זה, היורה, ומזכירים את הפסוק: "שיוּתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה".
בחודש זה גם התחיל המבול הגדול. הילקוט שמעוני מספק הסבר מעניין לשם "בול": הורדת האות מ"ם משם "מבול" נועדה לסמן את ארבעים ימי המבול. אף שהקב"ה הבטיח שלא יהי עוד מבול, אותם ארבעים יום גרמו לרושם בעולם עד שעמד שלמה המלך ובנה את בית המקדש, ואז פסקו אותם ימי המבול – ומכאן החסרון במ"ם.
הוספת השם "מר" בסמיכות ל-חשוון עוררה עניין רב בקרב הדרשנים. בדרך כלל היא נתפסת כסימן לדבר מר וכואב, שכן בחודש זה אירעו אירועים קשים: המבול שהחריב את העולם, מותו של מתושלח, מות רחל אמנו, שחיטת בני צדקיהו, גלות אשור של עשרת השבטים, ושריפת ספרי תורה וספרי תלמוד.
יש המפרשים את "מרחשוון" כהמשך לחודש תשרי, שכן תפילותיו עדיין "מרחשות" בעולם. אחרים רואים ב"חשוון" רמז ל"חשרת מים", כלומר אוסף טיפות המים בעננים, כסמל לתפילה שהגשם יירד במידה נאותה. פרשנות זו מקשרת את הקידומת "מר" לטיפה, כדוגמת הביטוי המקראי: "כמר מדלי".
חודש חשוון הוא החודש השני בחודשי החורף, ומקביל לחודש אייר בחודשי הקיץ. הוא נמצא תחת מזל עקרב, ולפי רבינו בחיי, ארצות ישמעאל תחת מזל זה. המזל "עקרב" מרמז לשלילה בביטוי "עקר ב" – עקירת בית העולם – כפי שהתגלה בזמן המבול עקב חטא תאוות ועריות. בחודש זה החל המבול ונפסק, ובו נראתה הקשת בשמים לנח לאחר יציאתו מן התיבה, ביום השבעה עשר לחודש.
0 תגובות