כחצי שנה בלבד לאחר גיוסם, מתמודדים לוחמי פלוגת "תומר" הלכאורה חרדית שבחטיבת גבעתי עם מציאות קשה: הפלוגה 'החרדית' פורקה לחלוטין, והם הועברו ישירות לפלוגה מבצעית חילונית ומעורבת הפועלת בתוך רצועת עזה. אותם צעירים שהאמינו להבטחות על "מסלול מותאם לשמירת אורח חייו של האברך" מבינים כעת שהם נותרו לכודים במערכת שלא עומדת בהתחייבויותיה.
העדויות הקשות של הלוחמים, שפורסמו לאתר ynet, חושפות תמונה ברורה של אכזבה ותחושת בגידה. למרות שהם חווים יום-יום את רמיסת גדרי ההלכה והצניעות, ולמרות שהם מאיימים "לעשות בלאגן" בלשכות, הם מבינים בעצמם שהם חסרי אונים וממשיכים לשרת בפועל.
"שרפנו את העבר - ונתקענו"
אחד הלוחמים מתאר בכאב את המחיר הכבד ששילמו על האמון שנתנו במערכת: "אנחנו מרגישים נבגדים. הבטחתם לנו משהו, באנו, אנשים שרפו את המקום שממנו הגיעו. רוב הפלוגה שלנו עם סיוע ת"ש, ולא סתם. רובם שרפו את הקשרים שלהם עם ההורים, התנתקו מהמשפחה שלהם, בידיעה שגם בעתיד, בשידוכים, זה יכול להרוס להם".
הלוחם ממשיך ומסביר: "אנשים שרפו את כל העבר שלהם, והעתיד שלהם – ובסופו של דבר הם נתקעים כי מנהלת חרדים לא יודעת מה לעשות". דבריו מעידים על תחושת נטישה מוחלטת מצד המערכת שגייסה אותם.
מההכשרה למציאות בשטח
אחד החיילים מתאר את המעבר החד מההכשרה למציאות בשטח: "בשלב ההכשרה המפקדים דואגים לזמני תפילות ולימודים. כשאתה עולה לגדוד... אנחנו נקראים לאירועים לא בהפרדה, בתשעת הימים משמיעים מוזיקה ומגישים בשר. יש כל כך הרבה פערים, הם פשוט לא מתאימים".
הלוחמים מספרים על פגיעה ישירה באורח חייהם במוצבים בעזה: "אנחנו במוצב בעזה, לא מכבדים אותנו. שמים שירים בשבת, מצלמים ומעלים לרשת... בפלוגה שלנו לא היינו תורני מטבח, עכשיו אנחנו משובצים לתורנות עם נשים. אם אנחנו מעלים את זה, אומרים לנו לסרב ושנעלה משפט. בלית ברירה אנחנו עובדים איתן".
פניות שנפלו על אוזניים ערלות
הלוחמים מתארים כיצד ניסו לפנות לכל גורם אפשרי, רק כדי לגלות שאין מי שמוכן לעזור: "דיברנו עם ראש מנהלת חרדים, דויטש, היועץ לרטמכ"ל לענייני חרדים, אף אחד לא לוקח יוזמה ומנסה לעזור. משאירים אותנו באוויר ואומרים לנו להתמודד... מנסים למשוך אותנו, להגיד שהתנאים אותם תנאים, אבל זה לא נכון. מלבינים את זה".
המג"ד, מצידו, ניסה לתרץ את המצב בהשוואות למסלולים אחרים: "בשיחה עם המג"ד חבר'ה אמרו לו שהם רוצים לעזוב, והוא התנגד וניסה לתרץ תירוצים... דיבר על הביינישים, שעושים שנה וחצי שירות, ואין להם תנאים כמו שלנו. אמרנו לו שזה לא כמונו, שאנחנו סובלים. אף אחד מהמפקדים לא מבין אותנו".
"חסר סיכוי" - אך ממשיכים לשרת
החלק המכאיב ביותר בסיפור מבחינתם הוא חוסר האונים. למרות הדיבורים על מחאה ופנייה למשרדים, הלוחמים עצמם מודים שהם מבינים שאין לצעד כזה שום תוחלת: "נילחם, יש לנו זכויות, התגייסנו דרך המנהלת. מצידנו נלך לתל השומר, ללשכה שלהם, נעשה בלאגן עד שייקחו אותנו ברצינות. בינתיים לכל אחד התוכניות שלו, אבל אנחנו מרגישים כמו כלום, עוד בורג במערכת. אם אין מי שידאג לנו - איך נתמודד חיילים פשוטים מול מג"ד וקצינים, זה חסר סיכוי".
הלוחמים אף מציינים כי הפחד מנחת זרועה של המערכת משתק אותם מפעולה ממשית: "אחרי המרד ב'צבר', אנשים מפחדים אז שותקים. לא פועלים מתוך חשש". הם מתייחסים לאירוע שבו 18 לוחמים מגדוד צבר הודחו מלחימה בעקבות עריקה המונית.
התוצאה בסופו של יום ברורה: אותם צעירים שהאמינו להבטחות הצבא על "שילוב תוך שמירה על אורח חיים חרדי", ולא שמעו לדבריהם הברורים של גדולי ישראל, מבינים כעת ששימשו כלי במשחק. כעת, כשהם כבר בפנים, בתוך נגמ"ש מעורב בלב עזה, אין להם למי לפנות ואין להם דרך חזרה.
0 תגובות