א. אף שאין אומרים תחנון בתפילת שחרית בערב ראש השנה, התחנון שלאחר הסליחות אומרים, ואף אם אומרים את הסליחות בבוקר.
תקיעת שופר בערב ראש השנה
ב. אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה, אף לא לאחר תפילת שחרית. אולם בשביל להתלמד, מותר לתקוע בחדר סגור.
טבילה בערב ראש השנה
ג. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות (משנ"ב סי' תקפא ס"ק כו). ומי שאינו יכול לטבול אז, יטבול עכ"פ מעלות השחר (עי' מועד לכל חי פרק יב סע' יא).
ד. בערב ראש השנה עושים התרת נדרים בפני ג' אנשים גדולים, ויכולים המתירים להיות קרובים זה לזה וגם קרובים למבקש ההתרה.
ה. עדיף להקפיד להתיר בפני גדולים שנתמלא זקנם. ובחורים צעירים יכולים לעשות התרת נדרים גם בפני גדולים שלא נתמלא זקנם.
ו. לאחר התרת הנדרים מוסרים מודעא על כל הנדרים שיעשה מכאן ואילך שלא יחולו. (ואין סומכים על זה לגבי נדרים או קבלות טובות שקיבל על עצמו, רק לגבי מנהג טוב שנהג בעצמו שלוש פעמים – שאין צריך התרה; וכן לגבי הנהגות טובות שחשב לעשות ולא קיבל על עצמו שאין צריך התרה).
ז. הנשים סומכות על מה שאומרים עם הש"ץ תפילת כל נדרי בליל יום הכיפורים, דהוי מסירת מודעא.
ערב יום טוב
ח. המדליקים בשמן זית ומשתמשים בפתיל צף, צריכים להיזהר להכין את הפתילות מערב יו"ט עבור שני הימים. ואסור להכניס את הפתילות ביו"ט מפני שעושה נקב והוי תיקון מנא (וי"א דאף כשהנקב מוכן אסור להכניס את הפתילות ביו"ט).
ט. שאריות נרות ודסקיות שאינן ראויות לשימוש חוזר נחשבות למוקצה ואסור לטלטלן לכן ירים את הכוסית ויוציאן באמצעות דבר אחר (כגון סכין) כדי להניח נר חדש תחתיהן. אולם פחיות נרות ופתילות שמן שעדיין ראויות לשימוש חוזר אינן מוקצה. מכיוון שכשמברכים מקבלים את היו"ט, לפיכך יש להיזהר שלא לכבות את הגפרור אלא יניחו שיכבה מאליו.
סעודת ליל א' דר"ה
י. נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות, אם אינן מברכות בורא פרי הגפן בעצמן אלא יוצאות אף בברכה זו מהמקדש, לא יענו אמן על ברכת שהחיינו של המקדש על הכוס, משום חשש הפסק בין הקידוש לשתיית הכוס (שבט הלוי ח"ג סי' סט, עיי"ש). ואם טעו וענו אמן, יברכו בעצמן ברכת בורא פרי הגפן.
יא. צריך לבצוע ביו"ט על שתי ככרות (תקכט סעי' א). ובין בליל יו"ט ובין ביום, בוצעין מן העליונה תחילה (רמ"א סי' ער סעיף א).
יב. בליל ראש השנה אוכלים סימנים לסימנא טבא.
יג. צריך לברך בורא פרי העץ על שבעת המינים הקודמים לתפוח בדבש, ויקדים לברך על התמר לפני הרימון.
יד. כשמברך בורא פרי העץ על התמר, יאמר יהי רצון אחר התחלת האכילה, מפני שאסור להפסיק בין הברכה לאכילה (משנ"ב תקפג סק"ד). ובדיעבד אם טעה ואמר יהי רצון לפני שהתחיל לאכול, אינו צריך לחזור ולברך (מטה אפרים תקפג סעיף א).
טו. אף שמותר להזכיר שם ה' בכל יהי רצון שאומרים (עי' משנ"ב תקפג סק"ב) מ"מ נוהגים להזכיר שם ה' רק על התפוח בדבש, ואומרים: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ובשאר הסימנים אומרים: יהי רצון מלפניך או יהי רצון מלפני אבינו שבשמים.
טז. יברך בורא פרי האדמה על הקרא שהוא ודאי דבר שאינו בא מחמת הסעודה, ויכוון לפטור בזה את שאר הסימנים שברכתם בורא פרי האדמה, שספק אם מברכים עליהם, שמא הוי דברים הבאים בתוך הסעודה. ואם אין לפניו קרא, יברך ויטעום מעט מהסימנים הללו לפני נטילת ידים, או שיברך בסעודה על בננה, אננס, וכיוצא בהם, דברים שאינם באים בתוך הסעודה.
יז. ייזהר שלא לברך בורא פרי העץ על הקומפוט שבסוף הסעודה, כיון שכבר בירך בתחילה בשעת אכילת הסימנים.
יח. נוהגים שלא לאכול דברים חמוצים או מרים בראש השנה (משנ"ב תקפג סק"ה, מט"א שם סעי' ג). ומותר ליתן מעט חומץ לתוך המאכל, אם לא נשתנה טעמו לטעם חמוץ. אבל דברים חריפים כחריי"ן וכיוצא בזה מותר לאכול, ויש שמחמירים שלא לאכול גם חריפים. וכל זה דוקא בימי ראש השנה, אבל לאחר מכן מותר.
יט. נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה (רמ"א תקפג סעי' ב), וכדאי להקפיד גם בשקדים, בוטנים וכד'. ודוקא כשאוכלם בפני עצמם, אבל כשהם מעורבים, טחונים או אינם ניכרים בתוך המאכל, מותר לאוכלם.
| מקורות אזמרה לשמך, פניני הכלה ומנהג, ועוד.
0 תגובות