"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כ"ג, ט"ו).
באחד הלילות, פנה מרן שר התורה, הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, לעלות על יצועו. הוא כבר אמר את ברכת "המפיל", אלא שהשינה לא באה. לאחר דקות קם לשוב אל לימודו, אלא שנסתפק בדבר: האם עליו לשוב ולברך ברכות התורה? הרי לאחר שברך "המפיל", יש לומר שסילק דעתו לגמרי מן הלימוד, ויש בזה גדר הפסק גמור.
לאחר הרהור קצר הכריע מרן זצ"ל, שמכיוון שמדובר בספק דאורייתא ויש לחוש לחומרא ולברך שוב את ברכת "אשר בחר בנו".
בהזדמנות שאלו על כך, הגאון רבי עמנואל רלב"ג שליט"א, מחבר ספרי מחשבת עם: מה יהא הדין באדם שבירך "המפיל" ונזכר לפתע שטרם ספר את ספירת העומר? השיב לו מרן זצ"ל, שכיוון שכבר בירך "המפיל" ונמלך בדעתו לישן, שוב לא יספור בלילה, אלא ידחה את הספירה ליום המחרת – ואז יספור בלא ברכה. אמנם, אם אפשר לו לדאוג שיעירוהו קודם עלות השחר, רשאי הוא לספור אז, עדיין במסגרת זמן הספירה הלילית.
הוסיף ושאל הרב רלב"ג: אם כן, כיצד בירך מרן ברכות התורה לאחר "המפיל"? הלא גם הוא התכוון לישן? השיב לו מרן: יש לחלק. אדם ששכח לספור, עדיין מתכוון ללכת לישון וממילא אינו חוזר להיות בר חיוב גמור של ברכה. אך אנכי, כאשר קמתי מלשון ולא התכוונתי עוד לשוב ולהירדם, נחשב הדבר כיום חדש ממש, וחזרתי לברך.
וסיים מרן זצ"ל בחיוך רב: "וגם לעניין ספירת העומר יהיה הדין דומה – כי מי מסוגל להירדם, כשיודע שאם יישן – יפסיד את ברכת הספירה?!"
| מקור: מוסף השבת של יתד נאמן
0 תגובות