בדף היומי מסכת עבודה זרה דף ע"ו שנינו, מעשה בר' יהודה שהיה אדם גדול מבית ראש הגולה, ובאטי בר טובי שהיה עשיר מופלג, שהיו יושבים לפני שבור מלכא מלך פרס. הביאו לפניהם אתרוג, חתך שבור המלך מן האתרוג ואכל ממנו משהו, חתך עוד חתיכה ונתן אותה לבאטי בר טובי.
אחר כך נעץ את הסכין עשר פעמים בקרקע חתך ונתן לו למר יהודה, שרצה להכשיר את הסכין, כך שהחיתוך בה לא יאסור את האוכל. אמר לו באטי בר טובי: האם איני בן ישראל? ומדוע אתה נוהג בו כבוד זה להרחיק אותו מהאיסור, ולא נהגת בי כך?
תוספות (ד"ה אדכר) ועוד ראשונים כתבו שבעצם מעמדו ההלכתי היה עבד כנעני, כמו שמוכח ממסכת קדושין, אך גם עבד חייב לאכול אוכל כשר, ולכן הייתה הצדקה לאכזבתו. במסכת גיטין (יא,א) מוזכר השם באטי כשם מובהק של גויים, חז"ל מציינים (שם עמוד ב) כעובדה מצערת שרוב היהודים בחו"ל הם בעלי שמות מובהקים של גויים.
והנה בעבר, יותר מהיום, היה נפוץ במגזר הכללי, השם נמרוד, הבורות היא כי עליו נאמר גיבור’ אך כפי שהתורה מספרת הוא היה רשע שמרד בקב"ה.
ובספר שמות בארץ מאת מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כתב:
קוראים לו "נמרוד" ועתה הוא חוזר בתשובה, ישנה שמו לאברהם שמרד בנמרוד. ומה שכתב בספר "תורת חיים" (עירובין נ"ג, א' ד"ה רב ושמואל) "דלמאן דאמר אמרפל שמו ונמרוד כינוי הוא, יכול האדם לקרות שם בנו נמרוד", ע"ש, תמוה מאד, וחלילה לקרות בשמו.
0 תגובות