חצי שנה אחורה.
אלו היו כמעט שישה שבועות מכוננים. רגעים שבהם האומה כולה, מימין ומשמאל, כולם כולל כולם, התאחדו. וזה קרה בנסיבות משמחות, מרגשות.
לרגעים אחדים, בתוך הכאוס הבלתי נתפס שחווה עם ישראל בשנת תשפ"ה, נדמו הימים הללו כימים של טללי נחמה, של סוף טוב שבאופק. כמו הפוגה מחייה באמצע קרב איתנים שעדיין לא הוכרע.
ועדיין, זה נעשה בפעימות מייסרות.
ביום ראשון, י"ט בטבת תשפ"ה, בשעת אחר הצהרים, נדבק עם ישראל כולו למסכים. התקשורת הישראלית העבירה בשידור ישיר את התמונות ששידר הערוץ הקטארי, הפרו חמאסי, אל גז'ירה. באותו ערב לא היה ערוץ אחר לשדר ממנו, למרבה הצער.
על המרקע הופיעו תמונות מעזה: מחבלי חמאס, בתלבושת ירוקה, כולם בני מוות, התהלכו ברצועה השקטה כבעלי הבית; שוב על טנדרים, שוב מפגינים שליטה, מנסים להראות עסקים כרגיל.
בשלב מסוים התבייתו המצלמות על רכב, מוקף המון אדם. לשניות אחדות נפגשה עדשת המצלמה קרוב מאוד לרומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברגר. הן נראו, בטשטוש משהו, בתוך הרכב - מועברות לידי הצלב האדום.
בשבועות שלאחר מכן חזרו לישראל עוד עשרות חטופים, אנשים ונשים שנחטפו באותו בוקר שמחת תורה ובמשך חודשים ארוכים בילו במנהרות החמאס. בפעימה השנייה היו אלו ארבע התצפיתניות.
באותה פעימה גם החלו החריקות: בעוד ההסכם דיבר על שחרור אזרחים לפני חיילים, ארבל יהוד, אזרחית שהוחזקה בידי הג'יאהד האסלאמי, נותרה בעזה גם אחר שחרור התצפיתניות. הוסכם כי היא תשוב בסוף אותו שבוע, יחד עם אגם ברגר וגדי מוזס.
עוד קודם לכן, בשבת שבה שוחררו ארבע חברותיה של ברגר, לירי אלבג קרינה ארייב דניאלה גלבוע ונעמה לוי, לא ידעו המשפחות לפני כניסת השבת מי מהן תשוחרר ומי לא. משפחת ברגר, שעשתה כברת דרך משמעותית בהתחזקות באמונה ובשמירת שבת וקיום מצוות, ביקשה מהציבור לא לחלל שבת בצאת בתה, אם תצא באותו שבוע. גבורה של משפחה.
היו בתקשורת וברשתות מי שבחרו לצקצק, להשפיל. ברגר לא שוחררה באותה שבת ושוחררה עוד לפני השבת שלאחר מכן - ביום חמישי.
בשבועות שלאחר מכן שוחררו אלי שרעבי, אוהד בן עמי, אור לוי, עופר קלדרון, ירדן ביבס, קית סגל, סשה טרופנוב, שגיא דקל חן, יאיר הורן, עומר ונקרט, עומר שם טוב, אליה כהן וטל שהם. בהמשך שוחררו גם החטופים החללים.
רגעים של אמונה
סיפוריהם של אותם גיבורים, יהודים פשוטים שהיו מוקפים במשך חודשים בחיות אדם נאצים ואכזריים, עשרות מטרים מתחת לקרקע, ברצועת הטרור - החלו להתפרסם אט אט אחרי שחרורם.
סדרה מרתקת של ספרים ניתן לכתוב על החטופים ששהו בעזה. חלקם עדיין למרבה הצער שם. גם הם ייצאו בקרוב. שני ספרים כבר יצאו בינתיים. אלי שרעבי ואליה כהן ריכזו חלק ממה שעברו בספרים שהוציאו. אחרים סיפרו את סיפורם, על קצה המזלג, בריאיונות לאורך החודשים האחרונים.
אי אפשר להתעלם מנקודה אחת שכחוט השני ניתנה בסיפורם של כל אחד מהחטופים. כמעט כולם לפחות. האמונה שהתחזקה אצלם בשבי וההתחזקות הרוחנית. אלי שרעבי סיפר לאילנה דיין, בריאיון המפורסם שהכה הדים, על ה"שמע ישראל" שזעק במנהרות - דבר שלא עשה עד אז.
סשה טרופנוב העניק ריאיון נרחב וראשון דווקא לשבועון 'כפר חב"ד', השבועון העולמי של חסידי חב"ד, ושם סיפר על "אלוקים שמצאתי בעזה". הוא חשף את התהליך הפנימי והדרמטי שהתחולל בתוכו, נער שהיה רחוק מכל עניין יהודי עד שנשבה. כשיצא מהשבי החל להניח תפילין ולצלול ללימוד תורה. בקרוב, אגב, הוא צפוי להקים בית נאמן בישראל על יסודי התורה והמצווה, עם ספיר כהן, שורדת שבי שחזרה בתשובה גם היא.
על אגם ברגר ותיאוריה מסמרי השיער מההקפדות שלה ושל חברותיה לשמירת מצוות, נכתב הרבה. בלתי נתפס. היא סיפרה בין היתר, גם בריאיון שהעניקה ל'כפר חב"ד', כי בתענית אסתר תשפ"ד צמה כבר מהלילה, צום של יממה, כי לא ידעה שבצום זה צמים רק ביום. בשבי. בעזה. בין מחבלים.
לוחם צה"ל שהיה בתפקיד בעזה בתענית אסתר השנה, פרסם פוסט בפייסבוק, ספק קומי ספק רציני, שבו התלונן על ברגר. את מחייבת אותנו, הוא רטן. אם את שם, בחושך וברעב, צמת בגבורה - מי אנחנו שנמצא היתרים למה לא לצום. מחייב.
עדיין בעזה
גם מהחטופים שעדיין נותרו במנהרות, מצפים לישועה, נשמעו עדויות על האמונה האדירה שהתחזקה אצלם דווקא בשבי. לא ניתן להתעלם מכך.
צביקה מור, אביו של החטוף איתן מור שעדיין בעזה, סיפר בהתוועדות בבית חב"ד בשכונת רחביה בירושלים, שבה השתתף, כי שמע מאחד החטופים שחזרו מהשבי עדויות חדשות על מה שעובר על בנו.
הוא תיאר את השיחה עם שורד השבי: "שוחחנו על השלב בו הורידו אותו למנהרה. הוא תיאר לי כי היה בפחד מוות. הורידו אותו למנהרה גרועה מאוד, לא כמו הלוקסוס של מחבלי חמאס, עם חרסינות בדפנות, שאפשר ללכת שם, עם חדרים מסודרים ושירותים. הורידו אותו למנהרה בה אפשר רק ללכת בכפיפות ראש, תאורה חלשה, ובעיקר מחנק גדול מאוד.
"שורד השבי סיפר לי איך הורידו אותו למטה, הוא לא ידע כמה בדיוק, אבל משהו רציני. ואז ראה חדרון קטן והבין שבתוכו יש אנשים. לפתע, מתוך החדרון יוצא אחד, מחבק אותו, מכניס אותו לעניינים ומאיר לו פנים. זה היה איתן שלי. היה אפשר שם רק לשבת ולא לעמוד. בתוך זמן קצר הוא הבין את תנאי המקום: אוכל של קופסת שימורים אחת עם פיתה - לחמישה גברים, ליום אחד!
"במהלך השיחה שלנו, אותו שורד שבי סיפר לי שוב ושוב את הרגע בו איתן קם, חיבק אותו והפיח בו רוח, ממש שימח אותו. היו שם שני חטופים שמצב הרוח שלהם היה ממש בייאוש מהמצב. צריך להבין, שמלבד הנפש, גם הגוף, אחרי תקופה כל כך ארוכה ללא מזון מסודר, הוא מתחיל להתנוון, בפרט שאי אפשר לעמוד, בקושי לזוז, בקושי אוכל, לא ישנים טובים, ג'וקים וכל מיני דברים כאלה".
אב החטוף שיתף בפרט מרגש נוסף על בנו, כפי ששמע מהחטוף: "בני איתן הקפיד להרים את הרוח של כולם. שורד השבי סיפר לי שאיתן הקפיד שכולם ידברו עד שנרדמים, כדי שלא יהיה מצב שיהיה אחד שישקע בתוך הקושי שלו.
"השורד הוסיף וסיפר לי שבגלל שאיתן חיבק אותו ראשון, היו בניהם הרבה שיחות נפש ובאחת השיחות, איתן אמר לו: 'יש מנהל לעולם ואני פה בתפקיד וכשייגמר התפקיד שלי - אני אחזור הביתה'.
"המשפט הזה ריגש אותי מאוד, בשל העובדה שכך בדיוק אני הרגשתי ואני מרגיש לכל אורך התקופה הזו. יש לי תפקיד, יש בעל הבית לעולם, יש מי שמנהל ומחליט את מי לשים ואיפה לשים, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי בקיצו, לא עלינו. בתוך על הקושי, עודד אותי לדעת שגם אני וגם בני מור חושבים באופן כזה על המצב, כל אחד מנקודת מבטו".
אך לאחרונה, בהתוועדות בקרית מלאכי לציון יום הולדת 25 לחטוף יוסף חיים אוחנה, סיפר אביו שאוהד בן עמי, שורד השבי ששוחרר בעסקה האחרונה וישב בעזה יחד עם יוסף חיים, שיתף אותו כי בהיותם בשבי היו בהתחלה הוא ויוסף חיים שומרים פיתה נוספת בכל יום, כדי שיהיה להם גם למחרת. בכל יום הם אכלו את הפיתה של היום הקודם. עד שיוסף חיים אוחנה אמר להם שצריך לבטוח בה' שכל יום ייתן מה שצריך ולא לשמור פיתה למחרת וכולם קבלו את הצעתו. האב גם שיתף כי אוהד בן עמי סיפר שבמנהרות הייתה הפעם הראשונה שצם ביום כיפור בזכות יוסף חיים אוחנה.
תשפ"ו בפתח. מי ייתן שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. שבעזרת השם נזכה לראות בהקדם את כל יתר החטופים שנותרו, ומבלי לשלם מחירים כבדים חלילה. ושבד בבד נחזה בניצחון המוחלט. שיקויים הנאמר בתפילות ראש השנה "והרשעה כולה בעשן תכלה" ושזדון יועבר מן הארץ - בהכרעת ארגון הטרור חמאס, וכל חבריו לארגוני הטרור השנים, ושקט ושלום וביטחון אמיתי יבואו לארץ הקודש.
0 תגובות