לקראת הבחירות המקדימות של מפלגת הדמוקרטים, שייערכו ביום שני הקרוב (ה' באב תשפ"ו), נסגר אמש ספר הבוחרים של המפלגה עם נתון שלא נראה מאז שנות ה-90: 112,376 מתפקדים רשומים. המפלגה, שהוקמה מאיחוד העבודה ומרצ, מציגה את המספר כהצלחה דרמטית שמחזירה אותה לימי הזוהר של תקופת רבין.
בכירי המפלגה הכריזו כי מדובר במפלגה הדמוקרטית הגדולה ביותר בגוש המרכז-שמאל. מנכ"ל המפלגה, עומר לובטון גרנות, תקף את היריבים מימין: "בזמן שבליכוד יש ועדה מסדרת של איש אחד, אנחנו מוכיחים שדמוקרטיה היא ערך יסוד. אנחנו מגיעים לקרב הזה עם צבא של רבבות לוחמי דמוקרטיה שמגויסים על מלא".
ההשוואה למפלגות אחרות מעלה תמונה מעניינת: לליכוד כ-140 אלף מתפקדים רשומים, למפלגת הציונות הדתית רק כ-24 אלף, ורוב המפלגות הגדולות במרכז ובשמאל אינן מנהלות מנגנון דמוקרטי פנימי כלל. עם זאת, יצוין כי בפריימריז האחרונים לראשות המפלגה במאי 2024 מימשו את זכותם רק כ-31 אלף חברים - כ-60% מהמתפקדים דאז.
מ-108 אלף ב-1992 לשפל של 37 אלף - והחזרה
ההיסטוריה של שיטות הבחירה במפלגה משקפת את השינויים הפוליטיים שעבר השמאל הישראלי. עד 1984 הרשימה נקבעה על ידי ועדה מסדרת של עסקני מפתח בחדרים סגורים. ב-1988 עברו לבחירה פנימית מצומצמת על ידי חברי ועידת המפלגה. ב-1992 הונהגה שיטת הפריימריז הישירים לראשונה בישראל - באותה שנה 108,347 מצביעים בחרו ביצחק רבין להנהגת המפלגה, שהוביל בהמשך לניצחון בבחירות.
מאז חווה מפעל ההתפקדות שחיקה קשה: מכ-65 אלף מתפקדים ביולי 2019, לשפל של כ-37 אלף בינואר 2021, והתאוששות קלה לכ-48 אלף לקראת הבחירות לכנסת ה-24. המפקד הנוכחי, שעלותו 98 ש"ח לשנה, מסמן שיא חסר תקדים עבור המחנה.
הפריימריז יתקיימו ביום שני הקרוב בין השעות 9:00 ל-18:00, בשיטה דיגיטלית ישירה דרך המחשב או הטלפון הנייד. 51 מועמדים ומועמדות יאבקו על כ-10 מקומות ריאליים בלבד, כיוון שיו"ר המפלגה יאיר גולן ממוקם אוטומטית במקום הראשון ומחזיק בזכות לשריין עוד שני מועמדים אישיים.
שיטת ההצבעה: חובת סימון ושריונים מובטחים
כל מצביע מחויב לסמן בין 6 ל-8 מועמדים ללא דירוג פנימי - כל סימון שווה קול אחד. שיטת הריצ'רץ' מבטיחה שוויון מגדרי מלא לכל אורך הרשימה, עם נשים וגברים לסירוגין. נציגי מרצ ישולבו במקומות 6, 8 ו-14, וקיימות הבטחות ייצוג למרחב הכפרי ולמיעוטים.
בין המועמדים הבולטים: תומר אביטל, יואב אגמי, יריב אופנהיימר, דניאל אלגרט, חן אריאלי, אביתר באר, עאיד בדיר, מאלכ בדר, ענבר בזק, גיל ביילין, מהרטה ברוך רון, סומיה בשיר, אליס גולדמן, אבי דבוש, אוליביה דה לם, לי הופמן אגיב, ענבל וורטמן שהם, מורן זר קצנשטיין, אמיר ח'ניפס, אחסאן חלאילה, יעל כהן פארן, נעמה לזימי, אבישי ליכטנשטיין, גבי לסקי, איתי לשם, אמילי מואטי, בנימין מיניץ, מורן מישל, נדאל מסאלחה, ירון ניב, ערן ניסן, נאור נרקיס, רתם סיון, עלי סלאלחה, גאלב סלאמנה, ערן עציון, קטי פיאסצקי, יאיר פינק, גלעד קריב, הדס רגולסקי, משה רדמן, יאיר רובינשטיין, נאווה רוזוליו, מיכל רוזין, עמרי רונן, מוסי רז, אפרת רייטן, איהאב שליאן, דימה שפירא, רם שפע ונמרוד שפר.
הדרמה השקטה: מפלגת הקהל החרדית
בעוד השמאל חוגג דמוקרטיה פתוחה ורעשנית ברשתות, דרמה פוליטית שקטה ומרתקת מתרחשת במקביל ברחוב החרדי. קבוצה חדשה המכנה עצמה "מפלגת הקהל" טוענת כי הצליחה לפקוד לשורותיה למעלה מ-70 אלף איש - מספר שמתקרב באופן מפתיע למספר המתפקדים של מפלגות גדולות בזירה הישראלית.
את היוזמה מובילים נציגים אופוזיציונים חרדים מוכרים: שלמה אלבוים (חבר מועצת העיר בני ברק), יצחק חלה (חבר מועצת העיר אלעד) ודב בקשט (לשעבר חבר מועצת קרית יערים). אך למרות מספר המתפקדים המוצהר, המפלגה מקפידה על שתיקה ועמימות מוחלטת.
לא ברור כיצד המפלגה מפלחת את חבריה או מאמתת את השקפתם. כמו כן - ראשי המפלגה נמנעים באופן שיטתי מהבעת עמדה פומבית בכל נושא שעל סדר היום הציבורי החרדי. המארגנים טוענים כי ישנם "גדולי ישראל" המגבים את המהלך, אך מסרבים לחשוף את זהותם.
על פי אתר המפלגה, הם אינם מעוניינים בשיטה לפיה גדולי ישראל ממנים את הנציגים אלא מחפשים להם דרך חדשה מסוג אחר: "רשימת המפלגה לכנסת תורכב מחברי מועצת הקהל שיציגו מועמדות וייבחרו על ידי הציבור. נציגי המפלגה בכנסת וממשלה מחויבים להחלטות מועצת הקהל".
שתי דרכים, שתי תרבויות פוליטיות
הניגוד בין שתי המפלגות מעיד על תרבויות פוליטיות שונות לחלוטין. בעוד הדמוקרטים מפרסמים כל פרט - מספר מתפקדים מדויק, רשימת מועמדים מלאה, שיטת הצבעה מפורטת, שריונים גלויים - מפלגת הקהל פועלת בשקט, מסרבת לחשוף פרטים ושומרת על אפלולית מכוונת.
השאלה המרכזית שעולה: האם מספר המתפקדים המוצהר של מפלגת הקהל משקף כוח פוליטי אמיתי, או שמדובר במנגנון ארגוני שונה מהותית ממה שמקובל במפלגות הוותיקות? ומדוע השתיקה המוחלטת בנושאים שמעסיקים את הציבור החרדי? ומהי הסיבה שאותה קבוצה פועלת במחשכים?
בימים הקרובים, כאשר הדמוקרטים יקיימו את הפריימריז הגלויים שלהם, מפלגת הקהל תמשיך ככל הנראה לפעול בשקט. האם השתיקה הזו תישמר עד לבחירות עצמן, או שבשלב מסוים תיאלץ המפלגה לצאת מהצללים ולהציג עמדות ברורות? הזמן יגיד.
0 תגובות